הלכות בין המצרים

הלכות בין המצרים

ס"ד

הלכות ימי בין המצרים

(עפ"י ספר ילקוט יוסף וספר חזון עובדיה)

הקדמה

  • ימי בין המצרים חלים מי"ז בתמוז עד תשעה באב שבימים אלו נכנסו האויבים לירושלים ופרעו פרעות בישראל עד יום תשעה באב שבו החריבו את בית המקדש
  • ימי בין המצרים מחולקים בהלכותיהם לארבעה חלקים :
  1. מי"ז בתמוז עד ראש חודש אב
  2. מראש חודש אב עד שבוע שחל בו ט' באב
  3. משבוע שחל בו ט' באב עד ט' באב
  4. ט' באב
  • האיסורים הנוהגים בימי בין המצרים הם משום מנהגי אבלות, אך הדבר תלוי באיזה חלק זמן מתוך ימי בין המצרים נמצאים, כאשר יבואר מיד
  • הערה חשובה: השנה שבוע שחל בו ט' באב הוא מיום ראשון עד יום שלישי
  • כלל גדול בהלכות ימי בין המצרים והוא, שלא גזרו חז"ל את מנהגי האבלות במקום: מצווה, חולי, צורך, הפסד, כלומר כאשר יש מצווה, חולי, הפסד או צורך, אין חלים מנהגי האבלות

 

 

נישואין– (נוהג בכל ימי בין המצרים)

  • מנהג אשכנזים שלא להחתן מי"ז בתמוז עד ט' באב
  • אמנם מנהג הספרדים ועדות המזרח שמותר מעיקר הדין להתחתן עד ראש חודש אב, אך מראש חודש אב עד ט' באב נוהגים שלא להתחתן וראש החודש בכלל האיסור
  • בחור שלא קיים מצוות פריה ורביה מעיקר הדין יכול להתחתן בבין המצרים אפילו אחרי ראש חודש אב, אמנם המנהג הוא להימנע עד לאחר ט' באב
  • לכול הדעות מותר להחזיר גרושתו בימי בין המצרים שאין כאן שמחה יתירה
  • מעיקר הדין מותר להתחתן בצאת יום ט' באב אך יש מקומות שנהגו שלא לערוך חופה במוצאי ט' באב
  • מותר לעשות תנאים גם אחרי ראש חודש אב עד ט' באב, אך בלי ריקודים ומחולות (ויבואר לקמן)

 

 

שמיעת מוסיקה ונגינה – (נוהג בכל ימי בין המצרים)

  • בכל ימי בין המצרים יש להימנע מלשמוע שירי קודש וכל שכן שירי חול, אפילו דרך הרדיו או דיסקים, וכן אסור לנגן בכלי שיר בימי בין המצרים כגון בגיטרה בכינור וכדומה
  • במקום מצווה לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן בכל סעודת מצווה כגון: ברית, פדיון הבן, בר מצווה, חתונה, סיום מסכת, הכנסת ספר תורה, מותר לשמוע שירי קודש ומותר לכתחילה לנגן בכלי שיר, (אמנם האשכנזים נוהגים להחמיר ואינם שומעים או מנגנים אפילו במקום מצווה)
  • הסעודה שעושים בלילה שלפני ברית המילה הנקראת "ברית יצחק", אינה נחשבת לסעודת מצווה שיהיה מותר לנגן בה בכלי שיר, (אך כמובן שמותר שירה בפה בלבד)
  • במקום הפסד לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן אדם המתפרנס רק מנגינה ואין לו מקור פרנסה אחר, יש להקל ולהתיר לו לנגן אצל גוים עד שבוע שחל בו ט' באב, אך אם מנגן אצל יהודים, אסור הדבר מי"ז בתמוז עד ט' באב
  • וכן מורה המתפרנס מלימוד נגינה ויש לו הפסד ממון אם יפסיק ללמד לנגן, מותר לו להמשיך ללמד עד שבוע שחל בו ט' באב שנחשב מקום צורך והפסד. וטוב להחמיר מראש חודש אב
  • קייטנת ילדים שקשה לנהל את הפעילות בה אם לא ישמיעו בה מוסיקה לילדים, מותר להקל ולהשמיע מוסיקה לילדים
  • שירה בפה בלי כלי נגינה מותרת מעיקר הדין בימי בין המצרים (בין בחול ובין בשבת), אמנם טוב להימנע מלשורר בפה כל שהדבר מביאו לידי שמחה יתירה

 

 

ריקודים ומחולות – (נוהג בכל ימי בין המצרים)

  • אסור לעשות ריקודים ומחולות בכל ימי בין המצרים
  • מה שאסור ריקודים בימי בין המצרים הוא אפילו בלי נגינה

 

 

ברכת שהחיינו – (נוהג בכל ימי בין המצרים)

  • בכל ימי בין המצרים אסור לברך ברכת שהחיינו על בגד או פרי חדש. הסיבה שנוהגים שלא לברך ברכת שהחיינו משום שימים אלו הם ימי פורענות וימי צרה לעם ישראל
  • ולכן נמנעים מלאכול פרי חדש בימי בין המצרים שכן אם אוכלו צריך לברך עליו שהחיינו
  • וכן נמנעים מללבוש בגד חדש בימי בין המצרים שאם לובשו צריך לברך עליו שהחיינו
  • אמנם בשבתות בתוך ימי בין המצרים עד ראש חודש אב מותר לברך שהחיינו, אך מראש חודש אב עד ט' באב אין מברכים שהחיינו גם בשבתות
  • במקום מצווה לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן בברית, פדיון וכדומה מותר לברך ברכת שהחיינו
  • במקום חולי לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן חולה או מעוברת שמתאווה לפרי, יכולים לברך על פרי חדש שהחיינו.
  • קטן שלא מבדיל בין ימי בין המצרים לשאר ימות השנה ומתאווה לפרי חדש, יכול לברך שהחיינו בימי בין המצרים
  • אדם ששכח שהוא נמצא בימי בין המצרים וברך על פרי חדש שהחיינו יטעם מעט מהפרי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה, אך לא יאכל שוב מהפרי עד אחרי ט' באב
  • אדם שאכל פרי חדש ושכח לברך עליו שהחיינו, לא יאכל ממנו עוד, ולאחר ט' באב ייקח פרי אחר שאף הוא חדש ויברך עליו "החיינו" ויכוון לפטור את שני הפירות יחד
  • פרי שיש חשש שלא ימצא שוב אחרי ט' באב מותר לאוכלו ולברך עליו שהחיינו בתוך ימי בין המצרים שנחשב הדבר למקום צורך וטוב לשמרו ולברך עליו בשבת, וכן אם יש חשש שהפרי יפסד או יאבד טעמו שמותר לאוכלו בתוך ימי בין המצרים
  • הרואה את חבירו לאחר שלושים יום והוא חביב עליו, מותר לו לברך עליו שהחיינו גם בימי בין המצרים
  • נכון להימנע מלברך ברכת שהחיינו על פרי חדש או בגד חדש גם בעשירי באב

 

 

שמחה וקניות ובניין של שמחה – (נוהג מראש חודש אב)

  • תמיד צריך להיות בשמחה, אך משנכנס אב ממעטין בשמחה
  • ישראל שיש לו דין ודברים ותביעה משפטית עם גוי, יתחמק מלהתדיין עימו מראש חודש אב עד לאחר ט' באב, ויכול להתדיין עימו בי' באב
  • אדם שצריך לעבור ניתוח והוא ניתוח שניתן לדחותו לאחר ט' באב, כדי שידחה הניתוח
  • מראש חודש אב עד ט' באב ממעטים במשא ומתן של שמחה כגון קניית צרכי חופה, קניית תכשיטים, תפירת בגדים חדשים ובמיוחד לצורך נישואין
  • במקום צורך או הפסד לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן מה שאסרו לקנות צורכי חופה כגון: תכשיטים, בגדים וכדומה, היינו דווקא אם יכול לקנותם אחר ט' באב, אך אם יש חשש שלא ימצאו לאחר ט' באב או שהתייקרו או שהחתונה מתקיימת מיד אחרי ט' באב בכל הנ"ל מותר לקנות בתוך ימי בין המצרים שנחשב למקום צורך והפסד
  • כל קניין שאינו לצורך נישואין מותר. ולכן מותר לקנות רהיטים או כל דבר אחר, שאין נחשב הדבר למשא ומתן של שמחה, וכן מותר לעשות כל מסחר וקניין שאינו של שמחה
  • וכן מותר לקנות רכב לצורך עבודה, אך לצורך טיולים אסור אלא אם כן נזדמנה לו עיסקה בזול. ואם יחכה לאחר ט' באב תתייקר שנחשב למקום צורך והפסדו
  • מותר לקנות ספרי חדשים אעפ"י שהאדם שמח בהם מכיוון שזה מקום מצוה
  • אמנם בשבוע שחל בו ט' באב אסור לקנות בגדים או נעליים חדשות (אך אם יש חשש שיעלה המחיר או שיגמר המלאי בחנות מותר לקנותם שהרי יש כאן הפסד ממון ובמקום הפסד לא תיקנו מנהגי אבלות)
  • וכן מראש חודש אב ממעטים בבנין של שמחה, מה שאסרו בניין של שמחה היינו דווקא בניין ליופי ולהרווחה או בניין חתנות לבנו, אך בניין שאינו של שמחה כגון קבלנים הבונים בניינים לישוב הארץ או המוסיף חדר לרווחת ילדיו משום שהבית צפוף, מותר הדבר שנחשב למקום צורך
  • וכן יש להחמיר שלא לצבוע את הבית החל מראש חודש אב, אך מותר לצבוע בית כנסת שנחשב למקום מצווה
  • אעפ"י שמותר לקבלן לבנות בתים גם בימים אלו, אמנם מעבודות סיוד יש להימנע אלא אם כן יש חשש להפסד ממון, ועדיף לעשות שאלת חכם בכל מקרה
  • מותר לבנות מעקה אפילו בט' באב שנחשב הדבר למקום מצווה, (ואפשר לברך על המעקה)

 

 

אכילת בשר ושתית יין – (נוהג מראש חודש אב)

  • אסור לאכול בשר מראש חודש אב עד ט' באב
  • מה שאסור לאכול בשר מראש חודש אב, הוא לא כולל הראש חודש עצמו ולכן מותר לאכול בשר בראש חודש ורק ביום למחרת אסור עד לאחר ט' באב, (ויש מחמירים שלא לאכול בשר גם בראש חודש אב)
  • בשר עוף אסור באכילה כמו בשר בהמה
  • מותר לאכול דגים שאינם נחשבים לבשר כלל וכלל
  • מעיקר הדין מותר לאכול תבשיל שנתבשל בו בשר אם לא אוכלים מהבשר, אך המנהג להחמיר אף בזה
  • פשוט שמותר לבשל בקדירה בשרית
  • במקום מצווה לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן מותר לאכול בשר בסעודות מצווה כגון: ברית, פדיון הבן, בר מצווה, חתונה, שבעה ברכות, סיום מסכת, וכל המוזמנים יכולים לאכול בשר בסעודה זו
  • וכן מותר לטעום תבשיל בשרי לצורך שבת, הואיל ויש מצוה בטעימת התבשיל לכבוד שבת, נחשב הדבר לצורך מצווה, והמחמיר תבוא עליו ברכה
  • וכן בעלי הברית היינו: המוהל, הסנדק ואבי הבן מותרים לאכול בשר בכל אחת מסעודותיהם שביום המילה אפילו שאוכלים לבד בבתים עד הלילה
  • ברית מילה שנדחתה בשל חולי התינוק, ועכשיו נתרפא התינוק ומלים אותו מיד, סעודה זו נחשבת לסעודת מצוה ומותר לאכול בה בשר
  • אדם הרגיל לעשות סעודת מצווה ביום שמסיים מסכת מותר לו ולכול המוזמנים לסעודה זו לאכול בשר שנחשבת סעודה זו לסעודת מצווה
  • אדם שסיים מסכת משניות בהבנה ועיון עם ביאור רבינו עובדיה יש להקל ולאכול בשר בסעודה שעושה לסיום המסכת, אך רק לו בלבד מותר לאכול בשר בסעודה זו
  • בשר הנשאר מסעודות שבת חזון או מסעודת ראש חודש יש אוסרים ויש מתירים לאוכלו לאחר מכן, ואין למחות במקילים שיש להם על מה שיסמוכו שמעיקר הדין בשר זה מותר אף לגדולים, וכל שכן אם אוכלים בשר זה בסעודה רביעית שיש בה מצווה
  • במקום חולי לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות ולכן: חולה אפילו שאין בו סכנה, יולדת בתוך 30 ללידתה, מינקת שאם לא תאכל בשר יפגע הדבר בחלב שלה או מינקת שסובלת מחולשה, מעוברת הסובלת הרבה בהריונה, מינקת הסובלת מחולשה, חולה נפש,  וכן אפילו במקום קצת חולי, וכל הבא לשאול שאינו יכול לסבול בלי בשר מפני איזה מיחוש, מותר לכל הנ"ל לאכול בשר
  • חולה נתרפא אך נשאר חלש מותר לו לאכול בשר בימים אלו
  • חולה שנתרפא ויצא להבראה על פי עצת רופאים, מותר לו לאכול בשר בימים אלו. ועל כל פנים אם יכול להסתפק באכילת דגים, אין לו להקל לאכול בשר בימים אלו
  • חולה האוכל בשר על לפי היתר, אינו צריך לעשות התרה, (וכן בכל במקומות שאוכלים על פי היתר)
  • מותר לתת בשר לילדים קטנים שלא הגיעו למצוות אף לאחר ראש חודש אב עד התענית, ובפרט אם הילד רזה או חלש. ואם הילד הגיע לגיל 12 טוב להחמיר ולחנכו שלא לאכול מאכלי בשר מראש חודש אב עד אחר התענית
  • אדם שברך בטעות על מאכל בשרי יטעם מעט מהבשר שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה
  • מותר לבעלי מסעדות בשריות להמשיך למכור בשר גם אחרי ראש חודש אב, ואין כאן איסור "לפני עיור לא תתן מכשול", משום שאם יפסיק בעל המסעדה לספק אוכל בשרי, יש חשש שיעזבוהו לקוחותיו והדבר יגרום לו להפסד ממוני. ועוד שיש לתלות שהקונים הבאים אליו אינם בקו הבריאות ומותר להם לאכול בשר מעיקר הדין. ואם ניתן להגיש מאכלי עוף עדיף יותר מאשר להגיש בשר בהמה
  • יש נוהגים שלא לשתות יין בשבוע שחל בו ט' באב ויש מחמירים מראש חודש אב. והמנהג להקל והמחמיר תבוא עליו ברכה. ומכל מקום מותר לשתות יין של הבדלה שדבר מצווה הוא. ושאר משקאות שכר מותר לשתותם בימי בין המצרים
  • מנהג כשר שלא לאכול ולשתות יין גם בעשירי באב, שכן האש בהיכל הייתה עד יום עשירי באב

 

 

תספורת – (נוהג רק בשבוע שחל בו ט' באב)

  • מותר לספרדים להסתפר ולהתגלח מי"ז בתמוז עד שבוע שחל בו תשעה באב
  • אמנם משבוע שחל בו ט' באב עד ט' באב אסור לספרדים להסתפר ולהתגלח
  • שפם המעכב את האכילה מותר לגלחו גם בשבוע שחל בו ט' באב
  • גם לבעלי הברית (מוהל, הסנדק, אבי הבן) אסור להסתפר או להתגלח בשבוע שחל בו ט' באב, אמנם מוהל, סנדק או אבי הבן המקלים להסתפר יש להם על מי לסמוך (אך הבא לשאול אומרים לו שהדבר אסור)
  • אמנם בעלי הברית (מוהל, הסנדק, אבי הבן) שנהגו להחמיר ולא להסתפר החל מראש חודש אב, וחלה ברית אחרי ראש חודש אב אך לפני שבוע שחל בו ט' באב, מותר להם להסתפר
  • חתן ביום חתונתו ובכל שבעת ימי המשתה יש המקילים ומתירים לו להסתפר והתגלח בשבוע שחל בו ט' באב, והמקל יש לו על מה לסמוך
  • חתן בר מצוה מותר אסור להסתפר בשבוע שחל בו ט' באב
  • אסור לגדולים לספר ילדים קטנים  בשבוע שחל בו ט' באב
  • ספרדי הלומד בישיבה אשכנזית, מעיקר הדין מותר לו להסתפר עד ט' באב אף על פי שהם נוהגים איסור בדבר, ומכן מקום הרוצה להחמיר ולא להסתפר כל ימי בין המצרים תבוא עליו ברכה
  • לא גזרו חז"ל איסור תספורת באישה ולכן אישה יכולה להסתפר בכל ימי בין המצרים (וכל שכן לצורך שידוך או לצורך מצווה כגון למקווה וכדומה)
  • מי שיש לו פגישה עם שר מאומות העולם ואי אפשר לו להשאר עם זקנו ישתדל להיות סנדק ואז יהיה מותר לו להסתפר
  • מותר לסרק שערות ראשו או זקנו בכל ימי בין המצרים
  • מותר לגזוז ציפורנים בכל ימי בין המצרים, (וכל שכן במקום מצווה כגון: אישה הצריכה לגזוז ציפורניים לטבילתה)

 

 

כיבוס ולבישת בגד מכובס – (נוהג רק בשבוע שחל בו ט' באב)

  • אסרו חז"ל לכבס בשבוע שחל בו ט' באב, אפילו אינו רוצה ללבוש את הבגד עתה אלא להינחו לאחר ט' באב. ואיסור זה הוא אפילו אם מכבס הבגדים במכונת כביסה
  • וכן אסור חז"ל ללבוש בגדים מכובסים בשבוע שחל בו ט' באב משום שבלבישתם יש שמחה ועונג שנקיים הם. מכל מקום הלבנים שעל הגוף כגון הגופיה והתחתונים, שהם בגדי זיעה, מן הדין מותר להחליפם בשבוע שחל בו ט' באב, ובפרט מי שדרכו להחליף בגדי לבנים בכל יום מפני הזיעה. והנכון שלפני שבוע שחל בו ט' באב יכין את הבגדים שעליו להחליפם, וינהג כך: ילבש את הבגד (גרביים, תחתונים, גופיות, מכנסיים, חולצות, וכו'), כשעה קודם שבוע שחל בו ט' באב כל פעם בגד אחר, שאז הבגד אינו נחשב לבגד מכובס ואז מותר ללבשו אף בשבוע שחל בו ט' באב. (אמנם אדם ששכח ולא הכין בגדים באופן הנזכר ויש כאן כבוד הבריות יוכל ללבוש בגדים מכובסים)
  • אסור לכבס אפילו בגדי ילדים קטנים בשבוע שחל בו ט' באב
  • לא רק בגדים אסור לכבס בשבוע בחל בו ט' באב, אלא אפילו את מטפחות הידיים ומפות השולחן, אסור
  • וכן אסור להציע את המיטות בסדינים מכובסים בשבוע שחל בו ט' באב
  • לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות במקום מצווה ולכן אישה שנמצאת בתוך שבעת נקיים שלה מותר לה ללבוש תחתונים אפילו הם מכובסים, וכן מותר לה להציע סדין נקי לבן למיטתה
  • וכן חליפה של שבת שנפל בה כתם ואין לו חליפה אחרת, מותר לנקות מקום הכתם שהדבר נחשב לצורך מצווה לכבוד שבת קודש
  • וכן טלית גדול של מצוה מותר ללובשו אפילו בשבעו שחל בו ט' באב, כיוון שהוא צורך מצווה
  • במקום צורך כגון שנגמרו התחתונים, הגרביים, המגבות נקיות, בגדי ילדים קטנים, מותר לכבסם אף בשבוע שחל בו ט' באב שנחשב הדבר למקום צורך, וטוב שיכבסם בצינעא
  • בעלי מכבסה המתפרנסים מכיבוס, יתייעצו עם תלמיד חכם כיצד עליהם לנהוג
  • מותר לגהץ חולצה בשבוע שחל בו ט' בא (ודווקא חולצה שלבשה קודם ט' באב)
  • מותר לצחצח נעליים בשבוע שחל בו ט' באב
  • בעלי כבסה מתפרנסים מעבודה זו, יתייעצו עם תלמיד חכם כיצד עליהם לנהוג בימים אלו

 

 

מקלחת – (נוהג רק בשבוע שחל בו ט' באב)

  • אף על פי שמעיקר הדין רחיצה אסורה רק בט' באב עצמו, מכל מקום המנהג שלא להתקלח בשבוע שחל בו ט' באב (אמנם האשכנזים נוהגים להחמיר ושלא להתקלח החל מראש חודש אב)
  • מה שאסור לספרדים להתקלח בשבוע שחל בו ט' באב, הוא דווקא במים חמים אך מותר להתקלח במים צוננים
  • הרחיצה האסורה בשבוע שחל בו ט' באב היא דווקא רחיצת תענוג
  • לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות במקום מצווה ולכן מותר לגברים לטבול במקווה שאין זו רחיצת תענוג, אך יטבלו במקווה שהמים בו צוננים, (ואם יש מקווה חם יש לסמוך על המתירים)
  • לא גזרו חז"ל מנהגי אבלות במקום חולי ולכן מותר לחולה או לאישה מעוברת להתרחץ אף במים חמים
  • אישה יכולה להתקלח כרגיל בשבוע שחל בו ט' באב שלא גזרו דין זה אלא בגברים וכל שכן שמותר לאישה להתרחץ לצורך מצווה כגון לטבילה במקווה
  • וכן אישה מעוברת בחודש התשיעי לעיבורה או יולדת שמותר להם לרחוץ במים חמים שאין רחיצתם רחיצת תענוג אלא להקל עליהם צערם
  • מעיקר הדין  מותר להתרחץ בבריכה או בים אף בשבוע שחל בו ט' באב שכן המים שם צוננים ולא חמין ומכל מקום מחמת סכנה ראוי להמנע מזה בימים אלה
  • מותר לשטוף את רצפת הבית בכל ימי בין המצרים ללא כל פקפוק (האוסרים אינו מנהג נכון)

 

 

תפירה – (נוהג רק בשבוע שחל בו ט' באב)

  • אסור לתפור, לגזור, לסרוג או לרקום בגדים חדשים בשבוע שחל בו ט' באב, וטוב להחמיר בדבר החל מראש חודש אב
  • אמנם מותר לתפור במקום צורך כגון מי שנקרע לו בגד וצריך לעשות טלאי או מי שנפל לו כפתור שמותר לתפרו
  • אומן המתפרנס מתפירה ואם לא ימשיך בעבודתו לא יהיה לו מה לאכול, יש להתיר לו לתפור עד שבוע שחל בו ט' באב
  • אסור לסנדלר לעשות נעליים חדשות בשבוע שחל בו ט' באב וטוב להחמיר בדבר החל מראש חודש אב אך מותר לסנדלר לתקן נעליים שנקרעו
  • בעלי מפעל בגדים או נעליים המתפרנסים מעבודה זו, יתייעצו עם תלמיד חכם כיצד עליהם לנהוג בימים אלו

 

 

לימוד תורה  – (נוהג רק בט' באב)

  • אסור ללמוד דברי תורה בט' באב
  • אמנם מה שאסור לימוד בט' באב היינו דווקא דיברי תורה המשמחים כגון: תנ"ך, משנה, גמרא, מדרשים וכו' אך דברי תורה שאינם משמחים כגון: איוב, הנבואות הרעות שבספר ירמיה (אך צריך לדלג על פסוקי הנחמה), מסכת גיטין דף נה: הלכות אבלות וכו'

 

 

 

מידע על הכותב

סיפורים קשורים

השאר תשובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *