המדריך הגדול והמושלם: כל מה שאתם צריכים לדעת פסח

המדריך הגדול והמושלם: כל מה שאתם צריכים לדעת פסח

בדיקת חמץ, הלכות שבת הגדול, בדיקת חמץ, ביעור וביטול חמץ, מכירת חמץ, חמץ שעבר עליו הפסח, מושגים בפסח, הגעלת כלים, תענית בכורות, הלכות סדר פסח 

 

שבת הגדול

 

  • שבת שלפני פסח נקראת “שבת הגדול” – מפני הנס שנעשה בו
  • חובה קדושה להתאסף ברוב עם בבתי כנסיות, לשמוע דרשות רבני ישראל בשבת הגדול, בכל מקום ומקום. ועל הרבנים להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה, בדיני פסח והלכותיו המרובים, ועריכת הסדר כמשפטו, לדעת מה יעשה ישראל, וירחיבו את הדיבור גם באגדה בסיפור יציאת מצרים ופירושי ההגדה של ליל פסח להזכיר גבורות ה’ עזו ונפלאותיו, וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא
  • יש נוהגים לומר אחר התפלה איש לרעהו ”שבת הגדול שלום” או ”שבת הגדול מבורך”, ומנהג יפה הוא

 

 

בדיקת חמץ

 

הקדמה

  • חמץ אסור מן התורה מחצות יום י”ד, ומדרבנן שעתיים קודם חצות י”ד (ויבואר לקמן בהרחבה)
  • אף על פי שחמץ אסור רק מיום י”ד, בכל זאת הצריכו חכמים שאדם יבדוק את ביתו בליל י”ד, ­­השנה ביום ___ בערב
  • שתי סיבות נאמרו בגמרא לזמן של בדיקה זו, שהיא דווקא בליל י”ד ולא ביום י”ד:
  1. שעה שבני אדם מצויים בבתיהם
  2.   אור הנר יפה לבדיקה

 

הכנות לבדיקה

  • קודם ליל י”ד נוהגים לנקות את כל חדרי הבית, תיקי הילדים, כיסי הבגדים, החצר, האוטו וכו’, ניקוי יסודי
  • כל בעל יעזור לאישתו עם הניקיון והעבודות המרובות בבית כפי יכולתו, ולא יניח לה לעבוד לבד
  • כדי שההכנות לפסח ייעשו בשמחה ובנחת רוח, (בלי לחץ וכעסים בבית)

 

זמן הבדיקה

  • זמן בדיקת חמץ הוא בליל י”ד מיד בצאת הכוכבים, השנה ביום ____ בלילה בצאת הכוכבים, בערך החל מהשעה ____(בקריית שמונה והסביבה בלבד)
  • אדם שבדק קודם צאת הכוכבים ובדק בזמן השקיעה יצא ידי חובה בדיעבד. וטוב שיבדוק עוד זמן מה אחרי צאת הכוכבים
  • אדם שחזר מעבודתו והוא עייף מאוד ויש חשש שלא יבדוק היטב:

אם עכשיו צאת הכוכבים ממש: ישן מעט, ויאמר שיעירו אותו אחרי חצי שעה ויבדוק

אם עכשיו שעתיים שלוש שעות אחרי צאת הכוכבים: לא ישן ויבדוק מיד

  • אדם שטעה ובדק בליל י”ג היינו ביום ___בערב והתכוון למצות בדיקת חמץ, יצא ידי חובה. ואין צריך לחזור ולבדוק שוב בליל י”ד היינו ביום ____ בערב
  • חשוב מאוד: זמן צאת הכוכבים משתנה ממקום למקום בארץ וכל אחד יברר זמן זה במקומו, באופן כללי זמן צאת הכוכבים הוא כעשרים דקות לאחר השקיעה

 

 

אכילה ושתיה קודם בדיקה

  • קודם הבדיקה אסרו חז”ל לעשות פעולות כגון: אכילה, שתיה, לימוד, והסיבה היא שחוששים שהאדם ישכח ולא יעשה בדיקה זו, ולכן:
  • קודם הבדיקה: –  אסור לאכול:  –  יותר מביצה פת, (54 גרם לחם ומעלה)

–  יותר מכביצה מזונות, (54 גרם מזונות ומעלה)

–  מותר לאכול:  –  עד כביצה פת, (עד 54 גרם לחם)

–  עד כביצה מזונות (עד 54 גרם מזונות)

–  פירות וירקות אורז וכדומה –  כמה שרוצה

–  לשתות, תה, קפה שתיה קלה וכדומה – כמה שרוצה

  • גבאי בית כנסת שבדק בביתו, מותר לו לאכול מיד אחר הבדיקה, אף על פי שעדיין לא בדק את החמץ שבבית הכנסת
  • אם התחיל באכילה קודם הבדיקה אין צורך להפסיק, והמחמיר ומפסיק תבוא עליו ברכה

 

עשיית מלאכה קודם בדיקה

  • אסור להתחיל במלאכה חצי שעה קודם הבדיקה
  • אם התחיל במלאכה לפני הבדיקה אין צורך להפסיק, והמחמיר ומפסיק תבוא עליו ברכה

 

לימוד קודם בדיקה

  • מרגע שהגיע זמן בדיקת חמץ, אסור להתחיל בלימוד (בין תורה ובין חול). אך יש כמה חילוקי דינים בדבר, והם:

 

בלימוד לעצמו: אפילו אדם שיש לו לימוד קבוע בזמן זה,  לא ילמד עד סיום הבדיקה. ואם התחיל

בלימוד תורה לפני זמן הבדיקה אינו רשאי להפסיק מלימודו אלא יסיים ללמוד

ואח”כ יבדוק

 

בלימוד של רבים: – שיעור הלכה/דף היומי/משניות: –  אם יכולים לבדוק ואח”כ ידוע שיחזרו

כולם ללמוד- יבדקו תחילה, ואח”כ ילמדו

–  אם  יש חשש שאם ילכו לבדוק תחילה

לא יחזרו כל הלומדים לבית המדרש

ללמוד – ילמדו ואח”כ יבדקו, וטוב שעם

סיום השיעור יזכיר מוסר השיעור

ללומדים לעשות בדיקת חמץ

 

שיעור פלפול: אסור להתחיל אפילו בשיעור לרבים מחשש שישכחו לבדוק, אפילו הוא הלכה או

גמרא, או משניות וכדומה, אם הוא בפלפול אסור


תפילת ערבית קודם בדיקה

  • מותר להתפלל ערבית קודם בדיקה ואח”כ יבדוק, וטוב שיזכירו זה לזה בתום התפילה לבדוק

 

ברכת הבדיקה

  • קודם בדיקה מברך: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצותיו וציוונו על ביעור חמץ
  • בדיעבד אם בירך :”ברוך אתה … לבער חמץ” – יצא ידי חובה
  • הסיבה שלא מברכים “על בדיקת חמץ” אלא מברכים “על ביעור חמץ”, היא משום שכל מהות הבדיקה היא לבער את החמץ
  • אדם שבדק בלי ברכה, יברך כל עוד לא סיים לבדוק, אך אם סיים לבדוק לא יברך כלל, (שאין ברכות מעכבות)

 

ברכת שהחיינו

  • יש מחלוקת אם מברכים ברכת “שהחיינו” על בדיקה זו, ולכן:

 

–  מעיקר הדין: לא יברך כלל

–  ממדת חסידות: יקח פרי חדש ולאחר שבירך על  ביעור חמץ  והחל לבדוק מעט, יקח הפרי ויברך עליו

“שהחיינו” ויפטור בדיקה זו (כמובן שצריך גם לברך על הפרי את ברכתו הראויה “בורא

פרי האדמה” או בורא פרי העץ”, ולאוכלו)

 

דיבור תוך כדי הבדיקה

  • לכתחילה לא ידבר כלל אחרי שבירך על ביעור חמץ עד סוף הבדיקה
  • מה שאסור לדבר בשעת הבדיקה היינו דברים שאינם צורך הבדיקה, אך מותר לדבר בדברים שהם מעניין הבדיקה כגון: תפתח את הדלת, אני צריך גפרורים וכדומה
  • אדם שדיבר בתוך הבדיקה דיבורים שאינם צורך הבדיקה:

 

אם בירך ולא התחיל לבדוק ודיבר דברים שאינם מעניין הבדיקה: חוזר לברך שכן היה הפסק בין

ברכה לעשייה

אם בירך והתחיל לבדוק ודיבר דברים שאינם צורך הבדיקה: לא יחזור לברך שהרי בדק כבר מעט

  • מותר לענות אמן תוך כדי בדיקה ואין נחשב להפסק
  • מותר לברך על רעמים וכדומה תוך כדי בדיקה ואין נחשב להפסק
  • אדם שנכנס להתפנות תוך כדי בדיקה, יכול לברך “אשר יצר” בתוך הבדיקה, מחשש שמא ישכח לברך לאחר הבדיקה

 

בדיקת כמה בתים יחד

  • בברכה אחת ניתן לפטור כמה בתים או חנויות יחד. ואפילו אם הבתים רחוקים קצת זה מזה, אין ההליכה נחשבת להפסק
  • ואם הבתים רחוקים ממש, יכוין בשעת הברכה “על ביעור חמץ” שמברך בביתו, שאינו רוצה לצאת ידי חובת הברכה אלא רק על הבדיקה שבביתו, ואז יוכל לברך שנית על הבדיקה שבבית הנוסף או בחנות

מנהגי בדיקה

  • נוהגים להניח 10 חתיכות לחם עטופות בנייר וטוב שבכל חתיכה יהיה פחות מ- 18 גרם, ומפזרים אותם בחדרי הבית (כך שהבודק יחפשם)
  • אין מנהג זה חובה מן הדין אלא מנהג ישראל הוא, ונכון לקיימו
  • טוב שאחד מבני הבית ירשום היכן פיזרו את חתיכות החמץ, (כך שאם לא מצאו את כול החתיכות, ידעו היכן חתיכת הלחם ממוקמת ויאספו אותה)
  • אם לא רשמו היכן שמו את החתיכות, ולא מצאו מספר חתיכות של חמץ, אין הדבר מעכב ואין צורך לבדוק את כל הדירה שוב, אלא יסמוך על ביטול החמץ העושה בסיום הבדיקה (עניין הביטול יבואר לקמן)
  • יש נוהגים שהבודק מוליך עימו קערה שיש בה פרוסת חמץ ובא הוא מניח את החמץ שמצא בדירה
  • החמץ שנמצא בדירה צריך לשומרו ולשורפו למחרת בבוקר בזמן ביעור חמץ (דין ביעור חמץ יבואר בהמשך)
  • הבודק קודם ליל י”ד אין צורך לעשות את המנהג בו מניחים עשרה פתיתים בבית

 

נר הבדיקה

  • בדיקת החמץ צריכה להיעשות ע”י נר בודד
  • נר אבוקה פסול לבדיקה (היינו נר עם מספר פתילות שהשלהבות אינן נוגעות זו בזו), מפני שחושש האדם להכניסו לחורים מחשש שריפה ונמצא שלא בודק היטב
  • אם בדק בנר פסול, צריך לחזור ולבדוק שוב עם נר כשר, אך לא יברך על הבדיקה הנוספת
  • נר שיש לו מספר פתילות והם נוגעות זו בזו נחשב כנר עם פתילה אחת – וכשר הוא לבדיקה
  • אם אין לו נר כשר ניתן לבדוק עם פנס קטן או נר חשמלי (שיכולים להיכנס לחורים ולסדקים) ואף ניתן לברך על בדיקה עם פנס
  • ניתן לבדוק עם נר שעווה
  • אין צורך לכבות את אור החשמל בבית בשעת הבדיקה

 

מקומות החייבים ופטורים מבדיקה

מקומות החייבים:

  • בבית: חורים וסדקים בכל פינות וחדרי  הבית, מרפסות, חדר מדרגות, גינה, מזנון, מקרר,

ארונות מטבח ובכל מקום שמצניעים שם מאכלים או משקים שיש בהם חשש חמץ, בבית

שיש ילדים יבדוק אף תחת הארונות והמיטות. ואף שיש טרחה בבדיקה יבדוק בסבלנות,

ובקפדנות. ולפי הצער השכר

  • רכב, אוטובוסים, מטוסים: בין אם משתמש בהם פסח ובין לא, חייבים בבדיקה אפילו אם

                                             שטפו אותם היטב לפני הבדיקה, אך לא יברך על בדיקה  זו ויפטור

את בדיקת הרכב בברכה שמברך בביתו אף שיש מרחק בין הבית לרכב,

אין הליכה זו נחשבת להפסק

  • בית כנסת, בית מדרש: שמש בית הכנסת צריך לדאוג לבדיקה זו, אך לא יברך על בדיקה זו

                                            אלא יפטור את בית  הכנסת או בית מדרש בברכה שמברך בביתו אף

שיש מרחק ביניהם ואין  הליכה זו נחשבת להפסק

 

מקומות הפטורים:

  • חדר שמניחים בו חמץ ומוכרים אותו בי”ד
  • ספרים, ואף מותר ללמוד בהם ללא כל בדיקה

 

 

ביטול חמץ לאחר בדיקה

  • ­ חוץ מבדיקה חמץ תיקנו חכמים לבטל את החמץ פעמיים: 1.לאחר הבדיקה של הלילה

2.לאחר שריפת חמץ בבוקר

 

ביטול חמץ בלילה מיד לאחר בדיקה  

  • לאחר שסיים את הבדיקה, יבטל החמץ ויפקירנו, ויאמר:

נוסח הביטול: “כל חמירא דאיכא ברשותי, דלא חזיתה ודלא ביערתה, ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא”

הסבר הנוסח: “כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שלא ראיתיו ולא ביערתיו, יתבטל ויהיה כעפר הארץ”

  • נוהגים לומר את הנוסח שלוש פעמים
  • לחיזוק הביטול טוב שיוסיף בפעם האחרונה “ליבטיל ולהוי הפקר” כלומר: “יתבטל והיה הפקר”
  • חייב להבין את נוסח הביטול שמוציא מפיו, ויאמרו בשפה המובנת לו
  • אדם שאומר את נוסח הביטול וחושב שאומר תפילה או בקשה ואינו מבין שהוא מבטל את החמץ, לא יצא ידי חובת הביטול, וצריך לחזור ולאמרו בשפה המובנת לו

 

זהירות לאחר הבדיקה

  • לאחר הבדיקה יצניע את החמץ שמצא בבדיקה ואת החמץ שרוצה לאכול בבוקר, שלא יתפזר בבית (ואותו ישרוף מחר בבוקר, דין שריפת חמץ יבואר לקמן)
  • וכן יש להשגיח על ילדים קטנים שלא ילכו בבית עם חמץ לאחר הבדיקה

 

דין שליחות בבדיקה – אדם שקשה לו לבדוק לבד או שלא יכול לבדוק בעצמו

  • מצווה שאדם יעשה את הבדיקה בעצמו שכן מצווה בו יותר מבשלוחו
  • אמנם אדם שקשה לו לבדוק לבד ורוצה שבני ביתו או אנשים אחרים יעזרו לו בבדיקה, יברך הברכה בעצמו ואחרים יתכוונו לצאת ידי חובת הברכה ויעזרו לו לבדוק (אך הם ודאי לא יברכו), ואם לא שמעו את הברכה, אין ראוי שיעזרו לו לבדוק
  • אדם שלא יכול לבדוק בעצמו את ביתו כלל, כגון שהוא חולה או שאינו נמצא בביתו כלל בשעת הבדיקה, יכול למנות שליח שיבדוק את הבית, וינהגו כך:

השליח: יברך על הבדיקה ויבדוק. (וברור שאסור לבעל הבית לברך על בדיקה זו, שהרי אינו בודק כלל)

ובעל הבית: בסיום הבדיקה יאמר את נוסח הביטול, ולא משנה היכן נמצא בעל הבית

  • ובדיעבד אם השליח ביטל את החמץ, ולא בעל הבית, ביטולו ביטול, רק צריך שיאמר:

“כל חמירא דאיכא ברשות פלוני (וצריך שיאמר את שמו), ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא”

  • גם אישה חייבת בבדיקה זו, ולכן אישה המתגוררת לבדה או שותפות הגרות יחדיו – יבדקו חמץ בברכה
  • אישה הנשואה ובעלה לא בבית או טרוד במלאכתו ינהגו כך:

האישה: תברך על הבדיקה ותבדוק

הבעל: בסיום הבדיקה יאמר את נוסח הביטול, ולא משנה היכן נמצא בעלה

  • ובדיעבד אם האישה ביטלה את החמץ, ולא בעלה, ביטולה ביטול, רק צריך שתאמר:

“כל חמירא דאיכא ברשות בעלי, ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא” (רק חשוב שתבין מה שאומרת כמבואר לעיל)

 

שכח ולא בדק חמץ בליל י”ד מתי יבדוק

  • אם לא בדק בליל י”ד: יבדוק מיד ביום י”ד, ויברך על בדיקה זו
  • אם לא בדק אף ביום י”ד : יבדוק ביום טוב, ויברך על בדיקה זו. ואם מצא חמץ ביום טוב, יניח על החמץ כלי

                                           שהרי החמץ מוקצה ואסור לטלטלו כלל (אפילו לצורך גופו או מקומו), וישרוף החמץ

בצאת היום טוב

  • אם לא בדק אף ביום טוב : יבדוק בחול המועד, ויברך על בדיקה זו. אם מצא חמץ ישרפהו
  • אם לא בדק כל פסח : יבדוק אחרי פסח, כדי שלא יעבור על חמץ שעבר עליו הפסח, אך אין מברכין על בדיקה

                                    שאחר הפסח. (דין “חמץ שעבר עליו הפסח” יבואר בהמשך)

 

אדם שלא יהיה בביתו כל חג הפסח

  • אדם שעוזב את ביתו לפני חג הפסח ולא יהיה בביתו בכל חג הפסח:

–  אם יוצא בתוך 30 יום הסמוכים לפסח: חייב בבדיקת חמץ ויבדוק קודם שיוצא אך לא יברך על בדיקה

זו, וכמובן שחייב למכור חמצו לגוי שאם לא ימכרהו חמץ זה

יאסר מדין חמץ שעבר עליו הפסח. (לקמן יבואר דין חמץ שעבר

עליו הפסח)

–  אם יוצא לפני 30 יום הסמוכים פסח: אין חייב בבדיקה כלל, אך חייב לנקות את הדירה מכל חמץ גלוי,

ולמכור חמצו לגוי, שאם לא ימכרהו חמץ זה יאסר מדין חמץ שעבר

עליו הפסח. (לקמן יבואר דין חמץ שעבר עליו הפסח)

  • הנמצא במלון בליל י”ד וביום י”ד יחזור לביתו לפני חג הפסח, אין צריך לעשות בדיקת חמץ בחדרו במלון
  • הבודק קודם ליל י”ד אין צורך לעשות את המנהג בו מניחים עשרה פתיתים בבית

 

אדם היוצא מביתו לפני חג הפסח ומתכוון לחזור לביתו לחג הפסח

  • אדם שיוצא מביתו לפני פסח ורוצה לחזור לביתו לפני פסח או בפסח:

אם ברור שיחזור לפני זמן בדיקת חמץ: יבדוק בחזרתו בברכה (כרגיל כמו כולם)

אם ברור שיחזור לביתו לאחר זמן בדיקת חמץ: יבדוק את ביתו לפני שיוצא מהבית, אפילו אם יוצא זמן

רב לפני פסח, אך לא יברך על בדיקה זו

             – אם יש ספק אם חוזר לפני זמן בדיקת חמץ או אחרי: יבדוק את ביתו לפני שיוצא מהבית, אפילו אם יוצא

זמן  רב לפני פסח, אך לא יברך על בדיקה זו

 

יוצא מביתו לפני פסח אך לא יודע אם חוזר לביתו או לא

  • אדם היוצא מביתו לפני פסח ולא יודע אם חוזר לביתו בחג, צריך לבדוק קודם שיוצא, אך לא יברך על בדיקה זו

 

המשכיר בית לחבירו

  • המשכיר: הוא הבעלים של הדירה
  • השוכר: הוא האדם שרוצה לגור בדירה זמנית
  • אדם שרוצה להשכיר דירתו בליל י”ד, עולה השאלה על מי חל חיוב בדיקת הבית מחמץ (אם עשו קניין שכירות),

וההלכה היא, שאצל מי שנמצא מפתח הבית בליל י”ד  – הוא החייב לבדוק בית זה, ולכן:

אם המפתח נמצא בליל י”ד אצל המשכיר: הוא החייב לבדוק הבית מחמץ בליל י”ד

אם המפתח נמצא בליל י”ד אצל השוכר: הוא החייב לבדוק הבית מחמץ בליל י”ד

  • אדם ששכר דירה לפני ליל י”ד, עליו לדאוג לבדיקת חמץ, שהרי קודם שחל חיוב בדיקת חמץ הייתה הדירה בבעלותו, וברור שעליו חל חיוב בדיקת חמץ
  • בכל שאלה יש להתייעץ עם תלמידי חכמים

 

אדם המתארח במלון בליל ויום י”ד (היינו בערב פסח)

  • הנמצא במלון בליל י”ד וביום י”ד יחזור לביתו לפני חג הפסח, אין צריך לעשות בדיקת חמץ בחדרו במלון

 

סיכום כללי – בדיקת וביטול חמץ בליל י”ד

  • ביום _____ בערב מיד בצאת הכוכבים ייקח נר
  • קודם בדיקה יברך: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על ביעור חמץ”
  • יבדוק בכל המקומות שיש בהם חשש חמץ או שעלול להיות בהם חמץ וכן ברכב (אם יש לו רכב)

וכן בית כנסת או בית מדרש (אם הוא שמש)

  • בסיום הבדיקה: יאמר את נוסח ביטול החמץ (המופיע לעיל)

 

 

ביעור וביטול חמץ ביום י”ד

הקדמה

  • חוץ מבדיקת החמץ שנעשתה בליל י”ד צריך לבער (לשרוף) את החמץ מהבית ולבטלו ביום י”ד עד סוף השעה החמישית מהיום

 

זמן ביעור חמץ

  • ביום י”ד בבוקר עד סוף השעה החמישית מעלות השחר (בשעות זמניות), הוא זמן שריפת חמץ, היינו:
  • זמן שריפת חמץ השנה הוא ביום ____ בבוקר, עד השעה ____

(זמן זה הוא לתושבי קריית שמונה והסביבה בלבד)

  • חשוב מאוד: זמן ביעור חמץ משתנה ממקום למקום בארץ וכל אחד יברר זמן זה במקומו
  • לאחר זמן זה לא ניתן לקיים מצוות ביעור חמץ

 

כיצד מצות ביעור חמץ

  • שורפו או פוררו לפירורים דקים וזורהו לרוח או זורקו לים. שנאמר: ”תשביתו שאור מבתיכם” – בכל דבר ניתן להשביתו
  • המנהג היום הוא לשורף את החמץ, ולכן טוב שיפרסהו לפרוסות דקות לפני שישרפנו, כדי שתשלוט בו האש היטב עד שישרף לגמרי כפחמים
  • אם לאדם לא היה מספיק זמן ולא הספיק לשרוף את החמץ, ישפוך עליו הרבה נפט כדי שימאס לאכילה וזהו ביעורו
  • קודם זמן איסור חמץ יכול להפקיר ולזרוק החמץ לפח ואין צורך לשורפו. ואפילו מצאו לאחר זמן איסורו, מעיקר הדין אין צורך לשורפו והמחמיר לשורפו תבוא עליו ברכה


אופן ביטול חמץ בבוקר לאחר שריפה

  • לאחר ביעור החמץ (שריפת החמץ) תיקנו חכמים לבטל שוב את החמץ, ויבטל החמץ מיד לאחר השריפה, ויאמר כך:

–  נוסח הביטול: “כל חמירא דאיכא ברשותי, דחזיתה ודלא חזיתה, דבערתיה ודלא ביערתיה,

ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא”

–  הסבר הנוסח: “כל חמץ ושאור שישנו ברשותי שראיתי ושלא ראיתיו שביערתיו ושלא ביערתיו,

יתבטל ויהיה כעפר הארץ”

  • נוהגים לומר את הנוסח שלוש פעמים

 

ביעור וביטול חמץ ע”י שליח

  • אף אישה חייבת במצוות השבתת חמץ, ולכן במקום שהבעל לא יכול לבטל ולשרוף החמץ תשרוף האישה את החמץ קודם זמן איסורו, והבעל יבטל החמץ. (ואפילו אם אין בעל מצוי בביתו יבטל במקום ששם נמצא ואינו חייב להיות מצוי בבית)
  • אם הבעל לא יכול אף לבטל, תבטל האישה את החמץ (כפי שנתבאר לעיל)
  • אם אין ידוע אם הבעל מבטל חמצו, תבטל האישה ותאמר כך:” כל חמירא דאיכא ברשות בעלי ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא”. וצריכה האישה להבין מה שאמרה בנוסח הביטול

 

המוצא חמץ ברשותו בפסח

  • אדם שמצא חמץ בפסח:

 

ברשות הרבים:  – ראיית חמץ: אין שום בעיה לראות חמץ שאינו בבעלותך לכן מותר לראות

חמץ ברשות הרבים

–  הגבהת חמץ (להרים את החמץ): אסור מדרבנן להרים החמץ, שמא יאכלהו

 

–  ברשותו:  –  מצא ביום טוב: יכסהו בכלי עד צאת היום טוב (שהרי החמץ מוקצה), ובצאת היום טוב ישרפהו

–  מצא בחול המועד: ישרפהו מיד                                    

 

מלאכה קודם שריפת חמץ

  • אסור להתחיל במלאכה כשמגיע זמן ביעור חמץ עד שישרוף החמץ

 

סיכום כללי – בדיקה ביעור וביטול חמץ

  • ביום ____ בלילה בודקים את החמץ ובסיום הבדיקה מבטלים אותו
  • ביום _____ בבוקר שורפים את החמץ ובסיום השריפה מבטלים אותו
  • לא ניתן לקיים מצוות ביעור חמץ אחרי השעה 10:53

 

 

זמן איסור חמץ מהתורה ומדרבנן ביום י”ד והלאה

הקדמה

  • אמרה התורה: – “שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם”

– “כל מחמצת לא תאכלו”

– “ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך”

– “שבעת ימים לא תאכלו חמץ ” ועוד.

  • וכן אמרה התורה “אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם”
  • וקשה אם יש ציווי ששבעת ימים לא יהיה ברשותנו חמץ אז ברור שגם ביום הראשון אסור שיהיה ברשותנו חמץ, אם כן מה התכוונה התורה באומרה “אך ביום הראשון תשביתו שאור” ?!
  • בגמרא יישבו קושיה זו והסבירו שלא רק שבעה ימים החל מ: ט”ו – כ”א בניסן יש איסור חמץ, אלא אף מחצות יום י”ד יש איסור חמץ מהתורה, ולא רק מחצות היום אלא הוסיפו חכמים לאסור חמץ שעתיים קודם זמן איסורו מהתורה ואסרו חמץ, כך:

 

 בכל השעה החמישית: חמץ אסור באכילה מדרבנן

–  בכל השעה השישית: חמץ אסור באכילה והנאה מדרבנן

               –  החל מתחילת שעה שביעית עד סוף פסח: חמץ אסור באכילה והנאה – מהתורה

  • כל חישוב הזמנים של חצות היום, שעה חמישית, שעה שישית וכו’, הוא “בשעות זמניות” מעמוד השחר עד צאת הכוכבים
  • זמנים אלו משתנים ממקום למקום בארץ וכל אחד ישאל את הרבנים באזור מגוריו לזמנים אלו

עד מתי מותר לאכול חמץ בי”ד ניסן – ערב פסח

  • ביום י”ד ניסן, ערב פסח, השנה ביום ­­­___ מותר לאכול חמץ מעלות השחר עד 4 שעות (זמניות) היינו מהבוקר עד ____מותר החמץ באכילה ובהנאה

(זמן זה הוא לתושבי קריית שמונה והסביבה בלבד)

  • זמן ביעור חמץ משתנה ממקום למקום בארץ וכל אחד יברר זמן זה במקומו

 

סיכום כללי זמן היתר ואיסור של חמץ בערב פסח

  • ביום י”ד:

–  עד השעה הרביעית: חמץ מותר באכילה, הנאה, שריפה ומכירה

–  כל שעה חמישית: – חמץ אסור מדרבנן באכילה בלבד

– אמנם חמץ מותר עדיין בהנאה (היינו שמותר לשורפו ולמוכרו)

–  כל שעה שישית: חמץ אסור באכילה ובהנאה מדרבנן (היינו שאסור לשורפו ולמוכרו)

החל משעה שביעית (חצות היום): חמץ אסור מהתורה באכילה ובהנאה

    

  • הלכה למעשה:
    • השנה ביום _____ בבוקר: (זמנים אלו לתושבי קריית שמונה והסביבה בלבד)
    • עד השעה : ___ בבוקר מותר לאכול וליהנות מחמץ (מותר לשורפו ומותר למוכרו)
    • עד השעה : ____ אסור לאכול חמץ מדרבנן, אך מותר ליהנות מחמץ

(היינו שמותר למוכרו לשורפו)

  • החל מהשעה : ____ אסור לאכול וליהנות מחמץ מדרבנן (היינו שכבר אסור גם למוכרו)
  • החל מהשעה : _____ (חצות היום) אסור לאכול וליהנות מחמץ מהתורה
  • חשוב מאוד: זמנים אלו משתנים ממקום למקום בארץ וכל אחד ישאל את הרבנים באזור מגוריו

לזמנים אלו

 

 

מכירת חמץ

 

הקדמה

  • לא רק איסור אכילת חמץ אסרה התורה בפסח, אלא אף שהיית חמץ בבעלותו של יהודי אסרה התורה בפסח
  • יש פתרון להינצל מאיסור זה, בכך שניתן למכור את החמץ שברשותו של ישראל קודם הפסח לגוי, כך שהחמץ עובר לבעלותו של גוי כל חג הפסח, ולאחר הפסח ניתן לזכות שוב בחמץ ולהחזירו לבעלותו של היהודי
  • וכבר פשט המנהג לסמוך על מכירת חמץ ואין להרהר אחר מנהג זה

 

אופן עשיית מכירת החמץ

  • הולכים לרבנות המקומית ושם יש שטר מכירה, ממלאים את הפרטים: שם, כתובת, מקום הנחת החמץ הנמכר, היכן ממוקם בבית, ואז:
  • הממונה יתן לכם לאחוז חפץ מסוים (מפתח, עט, מפה..) ואת חפץ זה ימשוך מידכם, בפעולה זו אתם מוכרים לממונה ברבנות את החפץ שמשך מידכם עם החמץ המצוי בבתיכם
  • את החמץ שקנה הממונה מכם הוא עצמו ימכרהו לגוי קודם הפסח. קניין זה חל עד סוף חג הפסח, בצאת החג החמץ חוזר לבעלותכם

 

זמן מכירת חמץ

  • כבר התבאר לעיל שהחל מתחילת השעה השישית חמץ אסור בהנאה מדרבנן, וממילא לא ניתן למוכרו מזמן זה והלאה. ולכן אדם שמכר חמצו לאחר תחילת השעה השישית של יום י”ד. אין מכירתו מכירה
  • השנה סוף זמן מכירת חמץ הוא ביום _____ עד השעה ____ זמן זה הוא לתושבי קריית שמונה והסביבה, כל אדם יברר זמן זה במקומו עם רב
  • אין צורך לעשות המכירה דווקא ביום י”ד אלא ניתן לגשת לרבנות גם שבוע או יותר לפני חג הפסח לעשות מכירה זו

 

חמץ הבלוע בכלים

  • אין צורך למכור את החמץ הבלוע בכלים, אמנם אדם הרוצה למכור אף את החמץ הבלוע בכלים, רשאי לעשות כן, אך לא ימכור את הכלים עצמם, שאם ימכור את כליו לגוי יצטרך לחזור ולטובלם (בלי ברכה) לאחר הפסח, שכן היו בבעלותו של גוי ולכן יכוון בדעתו למכור רק את החמץ הבלוע בכלים ולא את הכלי עצמו

 

מכירה שלא ע”י הרבנות המקומית

  • לכתחילה אין לעשות מכירת חמץ אלא ברבנות ולא באופן פרטי עם גוי, ובדיעבד אם עשה מכירה באופן עצמאי (כגון בקניין כסף וכדומה) יש להתיר חמץ זה לאחר הפסח
  • הבעיה במכירה פרטית עם גוי היא שיש מחלוקת איזה קניין מועיל בגוי, ולכן יעשה מכירה ע”י הרבנות בלבד

 

שליחות במכירת חמץ

  • ניתן למנות שליח למכירת חמץ, והשליח ימלא את הפריטים ויעשה את פעולת המכירה ברבנות
  • ולכן אדם זקן או חולה או מי שאינו יכול למכור חמצו ימנה שליח שיעשה עבורו מכירה זו
  • אדם שרוצה למכור את החמץ של חבירו או של הוריו בלי להודיעם, כדי להצילם מאיסור:

–  לכתחילה: אין לעשות כן, (אלא יבקש את הסכמתם וימכור עבורם)

–  בדיעבד: אם מכר את החמץ שלהם, המכירה מועילה

 

מכר את כל חמצו ומצא אחר פסח חמץ שלא נמכר בטעות

  • מי שמכר את כל חמצו ופירט היכן ממוקם חמצו, ולאחר פסח מצא חמץ, כגון בקבוק ויסקי, שלא ידע על מיקומו בדיעבד עלתה המכירה והחמץ מותר

 

 

חמץ שעבר עליו הפסח

הקדמה

  • יהודי שהשאיר בבעלותו חמץ בפסח: – ביטל מצוות עשה של “השבתת חמץ”

– ועבר על מצוות לא תעשה של “לא יראה לך חמץ”

  • ולכן באו חכמים וקנסו ואסרו חמץ שנשאר ברשותו של אדם בפסח. הלכה זו נקראת “חמץ שעבר עליו הפסח“, היינו חמץ שנשאר בבעלותו של יהודי ולא נמכר – אסרוהו חכמים
  • חמץ שעבר עליו הפסח ונאסר, אסור באכילה והנאה, בין לו ובין לאחרים, מדרבנן

 

חמץ שהוא בספק אם עבר עליו הפסח או לא

  • חמץ שעבר עליו הפסח אסור מדרבנן ולכן במקום שיש ספק אם החמץ נמכר או לא, ניתן להקל כמו בכל ספק שיש באיסור דרבנן, והחמץ מותר, כמובן לאחר התייעצות עם תלמיד חכם

 

נאנס או שגג ולא מכר את חמצו

  • אדם שנאנס ולא ביטל ולא מכר את חמץ שבבעלותו, עדיין חמץ זה אסור מדרבנן בהנאה ובאכילה
  • אמנם אדם שביטל חמצו ונאנס או שגג ולא מכר חמצו, יש מתירים ויש אוסרים את החמץ. ובמקום הפסד יש להקל ולהתיר חמץ זה, ומכול מקום לא יתיר לעצמו עד שיתייעץ עם תלמידי חכמים
  • אדם שביטל חמצו אסור לו להשהות ברשותו חמץ זה בפסח אלא עליו למוכרו כדת. ואם השהה ולא מכר, נאסר החמץ מדרבנן

 

קניית חמץ ממכולת אחרי הפסח

  • אין לקנות שום מצרך מזון חמץ או שיש בו תערובת חמץ מחנות שלא עשתה מכירת חמץ בפסח, וטוב לבקש לראות את תעודת מכירת החמץ שנותנת הרבנות לבעלי חנות כאסמכתא על מכירת החמץ בחנות זו
  • אדם שמכיר חמץ שעבר עליו הפסח צריך להודיע ליחיד או לרבים כדי להצילם ממכשול (היינו מאיסור דרבנן)

 

אכילת חמץ שעבר עליו הפסח

  • צריך להיזהר שהולכים לבתים שאינם שומרים תורה ומצוות ומגישים אוכל או משקאות מחמץ שידוע שעבר עליו הפסח ולא נמכר (כגון עוגיות, בירה, ויסקי..), שאסור לאוכלם שהרי נאסרו מדין חמץ שעבר עליו הפסח

 

חמץ גזול

  • מי שגזל חמץ מחבירו קודם הפסח, ועבר עליו הפסח, ואחר הפסח עשה תשובה ורוצה להחזיר לו את החמץ, חמץ זה אסור בהנאה לנגזל

 

הנאה מחמץ שעבר עליו הפסח

  • יש אומרים שחמץ שעבר עליו הפסח, אסור גם להריח בו, אם נותן ריח

 

 

 

 

 

 

 

איזה חמץ אסרה תורה ומה אסרו חכמים

הגדרות מושגים בפסח

הקדמה

  • תבואה הבאה לידי חימוץ הינה חמשת מיני דגן בלבד והם: חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון, וכוסמין
  • על מנת להגיע לידי חימוץ ישנם 3 תנאים והם: חמשת מיני דגן
  1.                                                                                המעורבים עם מים
  2.                     שהיית חמשת מיני דגן עם המים כ 18 דקות בלי לישה
  • כל זמן שהבצק נילוש (אפילו כל היום), לא תתרחש החמצה

 

“חמץ”

  • חמץ הוא חמשת מיני דגן שהחמיצו, כלומר: ששהו עם מים זמן מסויים והחמיצו, וראויים לאכילת כלב
  • חמץ בפסח אסור מהתורה

 

“שאור”

  • חמשת מיני דגן שהחמיצו והיו ראויים לאכילה, והחמיצו כל כך עד שאינם ראויים לאכילת כלב, ועכשיו הם עצמם מחמיצים. שאור הוא בעצם “שמרים”
  • חמץ זה אף על פי שנפסל מאכילת כלב, אסור מהתורה שכן יכול לסייע בהכנת מאכל

 

“מצה”

  • מצה היא אחד מחמשת מיני דגן המעורבים עם מים ונאפתה קודם שהחמיצה

 

“חמץ נוקשה”

  • אחד מחמשת מיני דגן שהתחיל בו תהליך חימוץ, אך כבר מתחילתו לא היה ראוי לאכילת כלב אלא בשעת הדחק, כגון: דבק שעושים מקמח, שאינו ראוי לאכילה מתחילתו
  • חמץ נוקשה אינו אסור מהתורה אלא אסור מדרבנן

 

“חמץ שנפסל ממאכל כלב”

  • חמץ שנתעפש או נסרח קודם זמן איסורו ונפסל לאכילה כל כך עד שאפילו כלב לא יאכלוהו, אין לו דין של חמץ כלל ואינו אסור לא מהתורה ולא מדרבנן, ומותר הוא בפסח לגמרי, כגון:
    • כל חומרי הניקוי אפילו אם יש בהם תערובת חמץ, מותרים הם לגמרי בפסח ללא כל חשש, שהרי כלב אינו יכול לאוכלם, ואין צורך בשום כשרות לפסח
    • מוצרי קוסמטיקה, איפור, אודם, בושם, משחת נעליים, משחת שיניים, סיגריות וכדומה
  • מעיקר הדין אין צורך לקנות משחת שיניים כשרה לפסח אפילו עם טעם טוב, שכן הרי אינה ראויה לאכילת כלב

 

“חמץ בפסח אוסר בכל שהוא”

  • חמץ לא אסור רק כשהוא בפני עצמו, אלא אפילו בתערובת הוא אסור, כלומר: אפילו אם נפל חמץ לתוך תבשיל התבשיל כולו אסור אף על פי שהחמץ מעורב בו ולא נמצא בפני עצמו
  • אמנם, יש הבדל אם החמץ מעורב בתערובת, לפני הפסח או בתוך הפסח:

 

–   תערובת חמץ לפני הפסח: אוסר עד שישים: כלומר אם החמץ נפל לתערובת לפני הפסח ויש פי שישים

כנגד החמץ בתערובת, החמץ בטל בתערובת, ככל ביטול

בשישים שאנו  מכירים, והאוכל מותר באכילה בפסח

  תערובת חמץ בתוך הפסח: אוסר בכול שהוא: כלומר אפילו גרגיר אחד של חמץ שנפל לתערובות בפסח

עצמו, אוסר את כול התבשיל כולו אפילו יש פי אלף כנגדו.

לדוגמא: חיטה אחת שנפלה לתבשיל בתוך פסח, אסרה את

כול התבשיל, אפילו יש פי אלף כנגד החיטה

 

“חוזר וניעור”

  • חמץ שנתערב קודם הפסח בתערובת והתבטל בשישים, ישנה מחלוקת פוסקים אם בתוך הפסח החמץ שהתבטל חוזר וניעור, כלומר: האם משום שחמץ בפסח אוסר בכול שהוא, יחזור ויקבל תוקף אף על פי שנתבטל קודם הפסח ויאסור:

–  לספרדים: אין דין חוזר וניעור, ולכן כל חמץ שנפל לתערובת לפני הפסח והתבטל בשישים, שוב אין

התערובת אסורה, ומותר לאוכלו בפסח לכתחילה

–  לאשכנזים: יש דין חוזר וניעור בפסח, אעפ”י שחמץ שנפל לתערובת לפני פסח והתבטל בשישים,

כשמגיע פסח החמץ שהתבטל חוזר וניעור ומקבל תקף ואוסר את כל התערובת בפסח

 

 

“נותן טעם לפגם”

  • כל המאכלים שאסרה לנו התורה כגון חיות טמאות וכדומה, לא רק הממשות של האיסור (היינו גופו של איסור) אסור מהתורה, אלא אף טעמו בלבד. לדוגמא סיר עם מים שבישלו בו חיה טמאה והוציאו את החיה הטמאה מהתבשיל כך שנשאר רק הטעם של החיה הטמאה בתבשיל, עדיין תבשיל זה אסור.
  • וכן טעם של איסור שנבלע בסיר, גם כן אסור. אמנם דווקא שהטעם הוא משובח וטוב הוא אסור אך אם הוא פגום וסרוח אינו אסור
  • אך באו והוסיפו חכמים ואסרו לכתחילה גם טעם שהוא פגום ורק בדיעבד התירוהו ולכן:
    • טעם של איסור שהוא “נותן טעם לשבח” – אסור
    • טעם של איסור שהוא “נותן טעם לפגם ” – אסור לכתחילה אך מותר בדיעבד
  • טעם הבלוע בסיר נהפך ממשובח לפגום, לאחר 24 שעות
  • דוגמא: סיר שבישלו בו בשר טרף, גם אם הסיר שטוף היטב אסור עדיין לבשל בו אוכל עד שיעבור הגעלה כדין, אמנם אם טעו ובישלו בסיר הנקי לאחר שעבר על הסיר 24 שעות מזמן שבישלו בו את הטריפה, האוכל מותר משום שהטעם שיצא מן הסיר לאוכל הוא נותן טעם לפעם
  • אף בחמץ לא רק ממשותו של החמץ אסורה בפסח , אלא אף טעמו של חמץ אסור בפסח, אם הוא משובח
  • ישנה מחלוקת פוסקים בחמץ, האם “נותן טעם לפגם” בחמץ מותר בפסח בדיעבד כמו כל איסורי האכילה שמותרים בדיעבד אם הם נותנים טעם לפגם או שהחמירו חכמים ואסרו בפסח גם “נותן טעם לפגם” אפילו בדיעבד, ולהלכה:

–  לספרדים: “נותן טעם לפגם”, מותר רק בדיעבד בפסח                           

–  לאשכנזים: “נותן טעם לפגם”, אסור בפסח אפילו בדיעבד

  • דוגמא להסבר ההלכה: אדם שלקח בטעות סיר נקי אך אינו כשר לפסח, (היינו שלקח סיר שבישלו בו חמץ לפני הפסח וניקו אותו היטב אך לא הגעילו והכשירו אותו כלל לפסח), ובישל בסיר זה אוכל כשר לפסח. והשאלה היא האם האוכל שבושל בסיר זה מותר בדיעבד או לא:

–  לספרדים: אם בסיר זה לא בישלו חמץ יותר מ-24 שעות, הטעם שבסיר פגום, ולכן האוכל מותר בדיעבד

שכן החמץ הבלוע נפגם טעמו וכל נותן טעם לפגם מותר בדיעבד, אפילו בפסח

–  לאשכנזים: אעפ”י שהטעם הבלוע בסיר פגום, האוכל אסור. שכן נותן טעם לפגם אסור בפסח אפילו בדיעבד

  • כול דין נותן טעם לפגם הוא רק בדיעבד היינו אם כבר עברו ובישלו אך לכתחילה נותן טעם לפעם אסור
  • אין כאן המקום להסביר מה ההגדרות של “נותן טעם לפגם” ו”נותן טעם לשבח” ובכל שאלה יתייעצו עם תלמיד חכם, וההסבר הוא רק כדי לתת רקע כללי במושגים

 

“מצה שרויה”

  • מצה שנאפתה ורוצים להרטיבה עם מים או משקה אחר, לרוב הפוסקים מותר לכתחילה לנהוג כך, מאחר והמצה נאפתה, שוב אינה מחמיצה
  • אמנם ישנם חסידים המחמירים שלאחר שהמצה נאפתה, ששוב לא תבוא במגע עם מים. חומרא זו נובעת משתי חששות והם:

1.שמא לא נאפתה המצה כראוי ויש מקומות במצה שיכולים להחמיץ

2.שמא  נדבק קמח על המצה מבחוץ ובמגע עם מים יחמיץ

  • להלכה: אין אנו נוהגים חומרות אלו כלל, ולכתחילה מותר להשרות המצה עם מים בפסח ללא שום חשש. אמנם יש חסידים המחמירים בחומרות אלו
  • מי שנהג שלא לאכול מצה שרויה ורוצה לבטל מנהגו ולאכול מצה שרויה:

אם קיבל על עצמו בנדר שלא לאכול מצה שרויה: יעשה התרה לנדרו אצל חכם

אם חשב שאסור לאכול מצה שרויה מעיקר הדין: אין צורך לעשות התרה לנדרו ויאכל מצה שרויה בלי התרה

 

“מצה עשירה”

  • חמשת מיני דגן בחיבור עם מים – מחמיצים בתנאים מסוימים (כפי שהתבאר לעיל)
  • מה הדין אם לוקחים אחד מחמשת מיני דגן ומחברים אותו עם מי פירות (מי פירות = היינו פרי סחוט), לרוב הגדול של הפוסקים חיבור של חמשת מיני דגן עם מי פירות בלבד, אינו מחמיץ כלל, (חוץ רש”י הסובר שמי פירות אף הם מחמיצים). אמנם, לכול השיטות אם יהיה במי הפירות אפילו מעט מים, הם יחמיצו מהר יותר ממים לבד
  • מצה שנילושה עם מי פירות בלבד או יין בלבד, נקראת “מצה עשירה”    
  • לספרדים: מצה עשירה מותרת בפסח ללא כל חשש ולכתחילה
  • לאשכנזים: אוסרים מצה עשירה בפסח מ-2 סיבות:

1.חוששים לדעת רש”י שמי פירות מחמיצים כמים

2.שמא נתערב עם מי הפירות מים ואז יהיה חימוץ

  • גם לאשכנזים האוסרים לאכול מצה עשירה בפסח, מותר לזקנים, חולים או ילדים שלא הגיעו לחינוך, לאכול מצה עשירה
  • עוגיות “פפושדו”, הם עוגיות הנעשות עם מי פירות או יין בלבד, ולכן מותרות לספרדים לכתחילה בפסח ללא כל חשש

 

דין קטניות ואורז בפסח

 

הקדמה

  • התורה אסרה חמץ בפסח, ותבואה היכולה להגיע לידי חימוץ היא רק חמשת מיני דגן בלבד והם:

חיטה, שעורה, שיבולת שועל, שיפון וכוסמין

  • לדעת כל הפוסקים קטניות אינן יכולות להגיע לידי חימוץ, ולכן אינם חמץ כלל וכלל ומותרות באכילה בפסח
  • דברים הנחשבים לקטניות : חומוס, שעועית, תירס, אפונה, דוחן, פולים, אורז, קימל, שומשום, לוביה ועוד..
  • אמנם, ישנם פוסקים האוסרים לאכול קטניות בפסח מכמה סיבות שונות והם:

 

  1. אם יבשלו קטניות הדומות לחיטה, יבואו ויבשלו את החיטה בעצמה

 

  1. כיוון שיש מיני קטניות שעושים מהם קמח (כתירס), יש חשש שיטעו עמי הארצות וישתמשו בקמח חיטה

 

  1. פעם היו מאחסנים באותם שקים קטניות וחיטה וחששו שישארו בשק גרגירי חיטה
  • הספרדים: לא חוששים לחומרות אלו. (ויש ספרדים המחמירים)
  • האשכנזים: חוששים לחומרות אלו, ולכן אוסרים אכילת קטניות בפסח
  • האשכנזים הנוהגים איסור קטניות בפסח אין להם לשנות ממנהגם אפילו ע”י התרה


ברירת קטניות לפסח

  • קטניות אינם חמץ ולכן מותרות לספרדים בפסח, אך הרוצה לאכול קטניות בפסח יש לברור את הקטניות בקפידה שלוש פעמים לפני פסח, וכגון: ספרדי הרוצה לאכול אורז בפסח, צריך לברור את האורז לפני פסח ג’ פעמים, והיום שרואים שהאורז מאוד נקי, די לבודקו פעם אחת בדיקה טובה ויסודית

 

ספרדי שנהג שלא לאכול קטניות בפסח ורוצה להתחיל לאכול קטניות בפסח

  • יש חלק מהספרדים שנוהגים איסור בקטניות בפסח, וספרדי הרוצה לשנות מנהגו ולאכול קטניות בפסח:

–  אם ידע שהוא רק מחמיר ומעיקר הדין מותר לו לאכול קטניות: צריך לעשות התרה

 אם חשב שאיסור קטניות הוא מעיקר הדין ולא חומרה: יכול לאכול קטניות ללא התרה

  • ספרדי שהיה נוהג להחמיר אכילת קטניות בפסח משום שהיה סמוך על שולחן הוריו, והיום התחתן ורוצה לאכול קטניות בפסח, רשאי לאכול קטניות ללא כל התרת נדרים, ומכל מקום נכון להחמיר ולעשות התרה אצל חכם
  • משפחות שעלו לארץ ונהגו בחומרות בעודם בחו”ל (כגון: יוצאי מרוקו), אינם חייבים להמשיך במנהג אבותם אלא יכולים לעשות התרה ולנהוג כמנהג השולחן ערוך מפני שהוא “המרא דאתרא” (הפוסק של ארץ ישראל)

 

אשכנזי המתארח אצל ספרדי

  • אשכנזי המתארח אצל ספרדי , אסור לספרדי להגיש לו דברים שהוא נוהג בהם איסור כגון קטניות
  • אך מותר לאשכנזי לאכול אצל הספרדי בכלים שבושלו בהם קטניות, (שהרי אין איסור כלל בקטניות ורק חומרה החמירו)

 

אשכנזיה הנשואה לספרדי ולהפך

  • אישה אשכנזיה הנשואה לספרדי, יכולה לעשות התרה למנהגה ולאכול קטניות עם בעלה, הוא הדין לכל יתר החומרות של האשכנזים
  • אישה אשכנזיה הנשואה לספרדי ולא עשתה התרה למנהגה ועדיין נוהגת איסור בקטניות ואורז , בכל זאת יכולה היא לבשל לבעלה תבשילים מקטניות ואורז
  • אישה ספרדיה הנשואה לאשכנזי אין ראוי שתבשל בבית בעלה קטניות, אך אם נמצאת אצל הוריה יכולה לאכול עמהם קטניות

 

בישול קטניות

  • הנוהג שלא לאכול קטניות בפסח יכול לבשל לאחרים קטניות בפסח, אפילו ביום טוב עצמו

 

מכירת קטניות

  • ספרדי הנוהג להחמיר שלא לאכול קטניות בפסח וכן בני אשכנז הנוהגים להחמיר שלא לאכול קטניות בפסח, מותר להם להשהות בביתם קטניות בפסח, ואין צורך למוכרם לגוי

 

גוי שהתגייר כיצד ינהג בקטניות

  • גר צדק שנתגייר בארץ, עליו להתנהג כהוראות השולחן ערוך אפילו אבותיו אשכנזים, ומותר לו לאכול קטניות בפסח

 

 

הרוצה להחמיר יחמיר לעצמו

  • אעפ”י שיש מחמירים בפסח כמה חומרות, יורו לעם את דעת השולחן ערוך, ואם רוצים להחמיר ויחמירו בביתם לעצמם בלבד

 

 

כשרות אוכלים ומוצרים לפסח

קניית מוצרים לפסח

  • בעלי החניות המוכרים מוצרים כשרים לפסח, צריכים להקפיד שכל המוצרים שמוכרים יהיו מאוחסנים במקומות שמורים, כך שלא יפול עליהם גרגירי קמח או פירורי חמץ
  • יש לקנות מוצרי מזון ואוכלים ומשקים הכשרים לפסח ללא חשש חמץ או תערובת חמץ כלל
  • קניית מוצרים פתוחים יש לקנות רק מאדם ירא שמים שסומך על נאמנותו בכשרות המוצרים, כגון: פיצוחים, תבלינים, עוגיות במשקל, פירות יבשים וכדומה
  • אדם שקנה מוצרים כשרים לפסח יזהר לאחסן אותם במקום שמור, כך שלא יגע או יפול עליהם חמץ, ובפרט כשיש ילדים בבית יזהר מאוד לשמור על המוצרים כראוי

 

פירות יבשים

  • פירות יבשים, כגון: צימוקים, שזיפים, תמרים, משמשים, תאנים וכדומה:

–  לספרדים: מותר לאוכלם בפסח, אך יבדוק שאין בהם חשש חמץ (דבר המצוי מאוד), ולכן יש לקנותם

בכשרות טובה מאוד

–  לאשכנזים: נוהגים לאסור לאוכלם בפסח מחשש תערובת חמץ, אמנם לצרוך חולה שאין בו סכנה מקילים

ומתירים פירות יבשים באכילה

 

פיצוחים

  • פיצוחים כגון: בוטנים, שקדים, פיסטוקים, גרעינים וכדומה, יש להיזהר ולא לקנותם מהשוק אם אין עליהם השגחה מרבנות מוסמכת ומוכרת, אלא יקנם ממקום שיש בו השגחה מתאימה וטובה

 

מלח

  • המלח הדק הנמכר החבילות 1 ק”ג כשר לפסח גם אם אין עליו הכשר מיוחד לפסח, (אמנם אם המלח מאוחסן בשק יש להקפיד שהשק יהיה נקי מכל חשש קמח וכיוצא)

 

סוכר

  • הסוכר מותר בפסח (שיש שרצו לאוסרו ואין לנהוג כך)
  • מי שנהג שלא לאכול סוכר בפסח ועתה רוצה להתחיל לאוכלו בפסח:

–  אם עשה כן מפני שחשב שסוכר אסור מעיקר הדין בפסח: מותר לו להתחיל לאכול סוכר ללא התרה

–  אם ידע שסוכר מותר מעיקר הדין ורק החמיר על עצמו: יכול לעשות התרה למנהגו אצל חכם ולאוכלו

 

תה וקפה

  • תה וקפה מותרים בפסח, אך יקנם בהשגחה המתאימה לפסח

 

חומרי ניקוי

  • כל חמץ שנסרח ונפסל מאכילת כלב לפני הפסח אינו צריך הכשר לפסח, ומותר להשתמש בו לכתחילה בפסח, ולכן: כל חומרי הניקוי, מוצרי קוסמטיקה, משחת נעליים, סיגריות וכדומה, מותרים בפסח ללא צורך בשום כשרות כלל

 

סיגריות

  • מותר לעשן סיגריות בפסח גם אם יש בהם חשש חמץ משום שנפסלו מאכילת כלב לפני הפסח

 

שריית מצה עם  מים – “מצה שרויה”

  • מותר לשרות המצה במים ללא כול חשש כלל
  • ומי שנהג ואסר על עצמו שריית מצה במים יכול לעשות התרה למנהגו (כפי שהתבאר לעיל)

 

תרופות וכדורים לחולים

  • ישנם 2 סוגי תרופות. תרופות מרות ותרופות עם טעם טוב:

 

–  תרופות מרות: מותר לחולים שחלה כל גופם (אפילו אין בהם סכנה), להשתמש בהם בפסח ללא כל כשרות שכן

טעמן פגום ונפסלו מאכילה ואינן ראויות לאכילת כלב (כמבואר לעיל), ודווקא לחולים שחלה

כול גופם, אך לבריא שיש לו מיחוש בעלמא אסור להשתמש בתרופות אלו. כגון כדורי אופטלגין

ואקמול לשיכוך כאבים שאסור לבריא להשתמש בהם אם אין בהם כשרות מתאימה לפסח

 

–  תרופות עם טעם טוב: אסור להשתמש בהם בפסח כלל אלא צריך לקנות תרופות כשרות, אמנם לחולה מסוכן

שאין לו אפשרות להשיג תרופות אלו עם כשרות לפסח, יקנה את התרופה שאינה

כשרה קודם פסח, ויכוון בפירוש שאינו ורוצה לזכות בחמץ שבתרופה, וכשבולע את

התרופה טוב שיתן עימה דבר מר, שיבלענה שלא כדרך הנאתה

  • חולה שאינו מסוכן היינו חולה שנפל למשכב מחמת חוליו
  • חולה שאינו מסוכן הרוצה להשתמש בתרופה או בכדורים עם טעם טוב, חייב שהיו כשרים לפסח
  • אדם שיש לו כאב ראש אינו נחשב לחולה שאינו מסוכן אלא נחשב למיחוש בעלמא ולכן אסור לו להשתמש גם בתרופות מרות אם אינן כשרות לפסח, אלא אם כן נפל למשכב מחמת הכאבים שאז דינו כחולה שאינו מסוכן

 

חמץ שנפל לתבשיל בפסח

  • כבר התבאר לעיל שחמץ בפסח אוסר בכל שהוא, ולכן אפילו אם נפל בפסח רק גרגיר אחד של חמץ לאוכל ונתערב בו, החמץ אוסר את כל האוכל אפילו יש פי אלף כנגדו

 

חמץ שנפל לתבשיל לפני פסח

  • מוצרים שאין בהם חשש חמץ כלל, ולפני הפסח נפל לתוכם חמץ והתבטל ב- 60 (על פי פסיקת חכם)

–  לספרדים: התערובת מותרת שכן אין החמץ חוזר וניעור (מושג זה כבר התבאר לעיל)

–  לאשכנזים: התערובת אסורה ואעפ”י שהחמץ התבטל קודם הפסח, החמץ חוזר וניעור ואוסר את התערובת

בפסח משום שחמץ בפסח אוסר בכל שהוא

 

אוכל שבושל לפני פסח בסיר שלא עבר הגעלה אך היה נקי מאוד

  • ריבה או כל אוכל שבושל בכלי שבלע חמץ קודם פסח, ולא היה שם חמץ ממשי אלא רק טעם חמץ הבלוע:

–  לספרדים: מותר לאכול ריבה זו בפסח משום שהחמץ התבטל בששים קודם הפסח, ואינו חוזר וניעור

בפסח, ועוד שסתם כלים אינם בני יומן ונותן טעם לפגם מותר אפילו בפסח, אמנם כל דין זה

לספרדים

–  לאשכנזים: נוהגים להחמיר בדין זה ואוסרים ריבה זו (משום שאוסרים נותן טעם לפגם)

 

 

הגעלת כלים לפסח

הקדמה

  • בשני מקומות יכול להימצא חמץ בכלי:

חמץ שאנו רואים: היינו חמץ הדבוק לדפנות הכלי בתוך הכלי או מחוץ לכלי. חמץ זה יוסר ע”י נקיון

חיצוני של הכלי היטב היטב

חמץ שאנו לא רואים: היינו חמץ הבלוע בכלים. חמץ זה יוסר ע”י הגעלה

  • פעולת ההגעלה: היינו להוציא את החמץ הבלוע בכלי
  • כלי שהשתמשו בו בחמץ אסור להשתמש בו בפסח קודם שיכשירוהו כדת
  • ישנם מספר כללים חשובים אותם צריך לדעת היטב קודם שמגעילים את הכלים והם:

 

ניקוי הכלי קודם הגעלה

  • יש לנקות את הכלי היטב היטב משיירי מאכל ומחלודה בכל מקום בכלי: מבפנים מבחוץ, ידיות, חריצים וכו’, כדי לפתור את הבעיה של החמץ שמחוץ לכלי

 

מתי הכלי בולע חמץ

  • אין כלי בולע חמץ אלא כשהוא חם או שהאוכל שהוכנס אליו חם, שאז הכלי מתרחב כתוצאה מהחום ובולע, וכשהכלי מתקרר נסגר ומה שנבלע בו נשאר בתוכו
  • כלי שלא מבשלים בו, ומניחים בו רק אוכל קר בלבד, אינו בולע כלל ולכן אין צורך להגעילו. אך צריך לנקותו היטב מבפנים ומבחוץ משיירי מאכל הנדבקים בו

סוג הכלי

  • לא כל הכלים בולעים או פולטים, הדבר תלוי בסוג החומר שממנו הכלי עשוי:

 

–  יש כלים שעשויים מחומרים שבולעים ופולטים: כגון כלי מתכת, כלי פלסטיק, כלי עץ או כלי אבן, הדרך

להכשירם היא כבולעו כך פולטו כלומר באופן שבכלי בלע

באותו אופן הוא יפלוט

 

–  יש כלים שעשויים מחומרים שרק בולעים ולא פולטים: כגון כלי חרס, (ולאשכנזים גם כלי זכוכית), ואין דרך

להכשיר כלים אלו, שהרי הם רק בולעים ולא פולטים

 

–  יש כלים שעשויים מחומרים שלא בולעים ולא פולטים: כגון כלי זכוכית (רק לספרדים בלבד), ואין צורך

להכשיר כלים אלו אלא די להם בשטיפה חיצונית בלבד

סוגי הגעלות – כיצד הכלי פולט את חמץ שנבלע בו

  • יש מספר דרכי הגעלה שונים, ומטרתם היא להוציא את החמץ שאינו נראה מתוך הכלי החוצה, והם:

 

–  ליבון באש (עם אש): היינו שמשתמשים באש גלויה  על הכלי ממש

 

–  הגעלה בכלי ראשון הגעלה עם מים חמים : היינו שמכניסים את הכלי שרוצים להגעיל לתוך כלי אחר

הנמצא על האש ובו יש מים רותחים ומבעבעים

 

–  ערוי מכלי ראשון: היינו ששופכים על הכלי שרוצים להגעיל מים רותחים מכלי שהיה על האש

 

–  הגעלה בכלי שני: היינו שמכניסים את הכלי שרוצים להגעיל לתוך כלי אחר שאינו על האש אך יש בו מים

רותחים שהביאו מכלי הנמצא על האש

  • הכלי פולט את החמץ הבלוע בו על פי הכלל: “כבולעו כך פולטו”, כלומר: כלי שבלע חמץ בטמפרטורה מסוימת באותה טמפרטורה יפלוט את הבלוע
  • ישנם סוגי בליעה ופליטה שונות:

–  כלי שמשתמשים בו באש ממש כגון תבניות אפיה, שיפודים: כדי להפליט ממנו את הבלוע צריך ללבנו באש עד

שיהיו ניצוצות ניתזים ממנו

 

–  כלי ראשון שעל האש כגון סירים: כדי להפליט ממנו את הבלוע צריך להכניס את כל הכלי לתוך כלי אחר

הנמצא על האש ובו יש מים רותחים

 

–  כלי שמערים לתוכו מכלי ראשון כגון צלחות, קערות הגשה וכדומה: כדי להפליט ממנו את הבלוע צריך לערות

על הכלי מים רותחים מכלי ראשון שהיו

על האש (וכל שכן אם יכניס אותו לתוך

כלי ראשון הנמצא על האש)

 

–  כלי שני כגון צלחת אוכל, סכום: כדי להפליט ממנו את הבלוע צריך להכניס את הכלי לתוך מים חמים

הנמצאים בכלי שני (וכל שכן אם יכניס אותו לתוך כלי ראשון הנמצא על האש)

 

–  כלי שמשתמשים בו בצונן (קר): אינו בולע כלל ולכן אין צורך בהגעלה כלל, אלא די בניקוי שטיפה והדחה היטב

במים צוננים

 

במה השתמשו בכלי

  • ישנה מחלוקת אם הולכים בהגעלה אחר רוב תשמיש הכלי או לא, כלומר: כלי שמשתמשים בו רוב הפעמים בטמפרטורה מסוימת ומיעוט הפעמים משתמשים בו בטמפרטורה אחרת, השאלה איזה הגעלה צריך לעשות כלי האם כפי רוב השימוש או כפי מיעוט השימוש, לדוגמא: מזלג משתמשים בו רוב הפעמים לאכילה בכלי שני היינו בצלחת, ומעט פעמים השתמשו במזלג בכלי ראשון, כגון שהכניסו מזלג זה לסיר על האש היינו כלי ראשון. והשאלה איזה הגעלה צריך לעשות למזלג, האם הגעלה בכלי שני היינו כי רוב השימוש בכלי שני או הגעלה בכלי ראשון שהוא בולע יותר

–  לספרדים: הולכים אחר רוב תשמישו של הכלי אפילו אם השתמשו בו מעט בטמפרטורה גדולה יותר

–  לאשכנזים: הולכים אחר הבליעה החמורה, היינו שתמיד הולכים אחר הבליעה הגדולה יותר שהייתה בכלי

אפילו אם השתמשו בו מעט פעמים בטמפרטורה זו

  • הכלל שהולכים אחר רוב תשמיש לא תקף לכלי שמשתמשים בו תמיד בלי חמץ ופעם אחת השתמשו בו בחמץ שיהיה נחשב שאינו צריך הגעלה ולכן, כלי שהשתמשו בו אפילו פעם אחת  בחמץ חייב הגעלה

 

לאחר הגעלה

  • לכתחילה: לאחר ההגעלה טוב להניח את הכלי במים צוננים מיד (כדי שהכלי “ייסגר”)
  • בדיעבד: אם לא הניח את הכלי במים צוננים לאחר ההגעלה, הגעלה כשרה
  • כלים שיש חשש שאם יכניסם למים צוננים מיד אחרי ההגעלה הם יתבקעו וישברו, אין צורך להכניסם למים צוננים אלא ישאירם כך ויצטננו לבד

 

השהיית הכלי בתוך מי ההגעלה

  • כלי שמגעילים אותו יכול לשהות בתוך מי ההגעלה זמן רב

 

הגעלת כלי בן יומו

  • כלי בן יומו, הוא כלי שעבר עליו פחות מ- 24 שעות מאז שהשתמשו בו בחמץ בפעם האחרונה
  • כלי שאינו בן יומו, הוא כלי שעבר עליו יותר מ- 24 שעות מאז שהשתמשו בו בחמץ בפעם האחרונה
  • לדעת השולחן ערוך ניתן להגעיל כלי אפילו אם הוא בן יומו, היינו שמותר להגעיל כלי חמץ גם אם השתמשו בו בתוך 24 שעות האחרונות

 

הגעלת כלי בשר וכלי חלב יחדיו

  • לעניין האם מותר להגעיל כלי בשר וחלב יחד במים של ההגעלה, הדבר תלוי אם הם בני יומן או לא (כלי בן יומו היינו כלי שעבר עליו פחות מ- 24 שעות מאז שהשתמשו בו בחמץ בפעם האחרונה)

 

–   אם הכלי הבשרי והחלבי הם בני יומן: לא יגעילם יחדיו אלא יגעילם בזה אחר זה (באותם מים של הגעלה),

ואם נותן במים חומר ניקוי הפוגם את טעם המים יכול לכתחילה

להגעיל באותו מים כלי בשרי בן יומו עם כלי חלבי בן יומו

 

–  אם הכלי אינם בני יומן או אפילו רק אחד אינו בן יומו: ניתן להגעילם יחד באותם מים

 

התייעצות עם תלמידי חכמים

  • היות ודיני הגעלת כלים מרובים מאוד, כדי להתייעץ עם תלמיד חכם בכול שאלה, ומה שהסברנו כאן הם רק ראשי פרקים כדי לתת הבנה כללית במושגים

 

להלן רשימת כלים ואופן הכשרתם (לפי אלף בית):

הכלי אופן הכשרתו
בלנדר פירוק ניקוי + ו”כבולעו כך פולטו”
בקבוק תינוק מפלסטיק ניקוי ועירוי מכלי ראשון
חצובה וכיריים של הגז –

הברזלים שעליהם מניחים את הסירים והברזלים שמהם יוצאת השלהבת

לספרדים: הגעלה בכלי ראשון ואם עשה עירוי מכלי ראשון הוכשרה

בכך, וממידת חסידות מצפים את החצובה בנייר אלומיניום

לאשכנזים: ליבון

יעה שטיפה והדחה במים צוננים
כוסות זכוכית ספרדים: ניקוי ושטיפה והדחה בלבד

אשכנזים: אסורים בשימוש

כיור מטבח מחרסינה או מתכת ניקיון היטב ועירוי מכלי ראשון, טוב לערות עליו 3 פעמים

ויש נוהגים ממידת חסידות לצפותו בכיור מפלסטיק מיוחד

כיריים של גז ניקיון הגעלה בכלי ראשון ובדיעבד עירוי מכלי ראשון
כלים שמשתמשים בהם בצונן ניקיון שטיפה והדחה במים צוננים
כלי זכוכית – כל סוגי הזכוכית

(אפילו השתמש בו בתנור)

לספרדים: שטיפה והדחה במים צוננים

לאשכנזים: אסור בשימוש כמו כלי חרס

כלי חרס, שהשתמשו בו בחמים אין לו הכשר – ואסור בשימוש בפסח
כלי חרס, שהשתמשו בו בקרים בלבד ניקוי ושטיפה במים צוננים
כלי חרס שהשתמשו בו בחמץ ומאז ולא השתמשו בו שנה שלמה רק במקום הפסד מרובה ניתן להקל ולהכשירו כך: ניקיון והגעלה ג’ פעמים בכלי ראשון, (היינו שיעשה את פעולת ההגעלה שלוש פעמים – יכניס ויוציא את הכלי שלוש פעמים מהמים הרותחים)
כלי עץ ניקיון ו”כבולעו כך פולטו”
כלי פורצלן או כלי המצופה פורצלן דינו שווה לכלי חרס ואין לו הכשר
כלי מתכת, עץ, פלסטיק, עצם ניקיון ו”כבולעו כך פולטו”
כסאות שטיפה והדחה במים צוננים
כפות, כפיות, מצקות וכל כלי שנכנס בדרך כלל לתוך הסיר ניקיון והגעלה בכלי ראשון
כפות, כפיות וכל כלי שלא נכנסים רוב הפעמים לסיר ניקיון והגעלה בכלי שני וכל שכן עירוי בכלי ראשון או הגעלה בכלי ראשון
מאפרה שטיפה והדחה במים צוננים
מאזניים שטיפה והדחה במים צוננים
מברשת שיניים שטיפה והדחה במים צוננים

וטוב לקנות מברשת חדשה לפסח

מגש להגשת אוכל צונן שטיפה והדחה במים צוננים
מגש להגשת אוכל חם “כבולעו כך פולטו” לפי הכליים לעיל
מדיח כלים ניקוי היטב והפעלתו עם מים רותחים וחומרי ניקוי
מזלג הגעלה בכלי שני, וכל שכן עירוי מכלי ראשון
מחבת שמשתמשים בו עם שמן ספרדים: ניקיון והגעלה בכלי ראשון,  אשכנזים: ליבון קל
שמשתמשים בו בלי שמן אין לה הכשר כלל
מיחם (כלי עם מים חמים) אם לא השתמש בו ולא שם על המכסה שלו חמץ, די בשטיפה והדחה בצונן. ואם הניחו אפילו פעם אחת פיתה או חמץ על מכסה של המיחם צריך להגעיל את המכסה בכלי ראשון
מטאטא ניקוי וקינוח
מטחנת בשר ניקוי ושטיפה + עירוי מכלי ראשון
מיקסר גוף המיקסר – ניקוי והדחה במים חמים וסבון

הקערה ושאר הכלים כגון מערבל וכדומה –  “כבולעו כך פולטו”

מיקרוגל בלי גוף השחמה שרוב הפעמים מחממים בו אוכל (ולא מבשלים בו אוכל) ניקוי והדחה היטב ויכניס כוס עם חומר ניקוי ויפעיל את המיקרוגל כ 5 דקות, וטוב להחמיר ולכסות את האוכל שמחממים בו
מיקרוגל בלי גוף השחמה שרוב הפעמים מבשלים בו אוכל ראוי להחמיר שלא להשתמש בו בפסח כלל
מיקרוגל עם גוף השחמה ניקוי יסודי היטב עם חומרי ניקוי ולא להשתמש 24 שעות ולאחר מכן יפעיל את התנור על חום הגבוה ביותר כשעה
מכסה לסיר או מחבת ניקיון והגעלה בכלי ראשון
מכתשת ועלי ניקוי יסודי והגעלה בכלי ראשון, וישהה את הכלי במים מעט
מלחיה שטיפה והדחה במים צוננים
מנגל מקום בו מניחים הפחמים אין צורך בהגעלה כלל
מסננת יש להחמיר להשתמש במסננת חדשה (שקשה מאוד לנקותה)
מערוך חלק בלי חריצים ניקוי והגעלה במים רותחים
עם חריצים אין להשתמש בו בפסח, כי כמעט בלתי אפשרי לנקותו היטב
מפצח אגוזים ניקוי ושטיפה והדחה במים צוננים
מפת בד כיבוס
מפת ניילון – שעונית שטיפה והדחה ואח”כ עירוי מכלי ראשון
מצקת לסיר הגעלה בכלי ראשון
מקלף (קולפן פירות וירקות) ניקיון שטיפה והדחה במים צוננים
מקרר ניקיון שטיפה והדחה במים צוננים
מתלה לכלים וסכו”ם ניקיון שטיפה והדחה במים צוננים
נטילה (כלי שנוטלים עמו ידיים ) ניקיון שטיפה והדחה במים צוננים
סיפולוקס (מתקן לסודה) ניקיון שטיפה והדחה במים צוננים
סירי בישול:

מברזל, אלומיניום, נירוסטה

ניקיון והגעלה בכלי ראשון, (ולא מועיל לו עירוי מכלי ראשון)
סיר אפיה, סיר לעוגה, סיר פלא אין לו הכשר כלל, וישתמש בסיר חדש או בתבנית חד פעמית ויש מתירים אותם בהגעלה בכלי ראשון והמיקל יש לו על מי שיסמוך
סכין ניקיון והגעלה בכלי ראשון או עירוי מכלי ראשון. ואפילו אם השתמשו רק פעם אחת בסכין לחיתוך לחם חם או עוגה חמה, חייב בהגעלה. ומי שיכול יקנה סכין חדשה לפסח
ספרים אין צורך בניקיון כלל. אמנם סידורים וברכונים שעולים על השולחן לא ישתמש בהם
עץ (כל כלי העץ) “כבולעו כך פולטו”
פותחן (חולץ פקקים) שטיפה והדחה במים צוננים
פח אשפה שטיפה והדחה במים צוננים
פלאטה חשמלית ניקיון ועירוי מכלי ראשון ויש מחמירים לעוטפה בנייר כסף
פלסטיק “כבולעו כך פולטו”
פמוטים שטיפה והדחה במים צוננים
צידנית שטיפה והדחה במים צוננים
צעצועים שטיפה והדחה במים צוננים, ואם יש בהם חריצים ויש חשש שנכנס בהם חמץ לא ישתמש בהם בפסח
קערות ממתכת או פלסטיק, שמערים עליהם מכלי ראשון ניקוי והדחה ועירוי מכלי ראשון.

(ואם עירה עליהם מכלי שני, לא הוכשרו בכך)

קרש חיתוך מעץ אין לו הכשר ויקנה קרש חדש
קרש חיתוך מזכוכית שטיפה והדחה במים צוננים
רשת מנגל אין לו הכשר ואסור בשימוש בפסח, ויקנה רשת חדשה לפסח
רשת תנור אפיה ניקוי יסודי היטב, וכשמכשיר את התנור יכניס את הרשת עימו לתנור בחום הכי גבוה כשעה ואח”כ יעטוף הרשת בנייר כסף
שולחן אוכל, שמכסהו תמיד במפה ניקיון ויכסהו במפה נקיה או חדשה
שולחן אוכל שאוכלים עליו ממש ללא מפה ניקיון ועירוי מכלי ראשון. ואם חושש שיהרס אם יערה עליו מכלי ראשון, ינקהו ויכסהו במפה נקיה או חדשה
שיניים תותבות יש לנקותם היטב היטב, ואם אין חשש שיהרסו טוב שיערה עליהם מים מכלי ראשון
שיפודים ממתכת למנגל או תנור אין לו הכשר ולא ישתמש בהם בפסח, ובדיעבד אם הכשירם בהגעלה ובישל בהם האוכל מותר
שיש המטבח ניקוי היטב ועירוי מכלי ראשון, ויש מחמירים לצפותו בנייר כסף והוא חומרא בלבד. ואם חושש שיתקלקל או ישבר מהחום של העירוי, ישטפנו וידחנו היטב ויעטפהו בנייר כסף
תבניות אפיה של תנור אפיה,

או תבניות אפיה של טוסטר אובן

אין לו הכשר וצריך להשתמש בתבניות חדשות או בתבנית חד פעמית, ויש מתירים אותם בהגעלה בכלי ראשון והמיקל יש לו על מי שיסמוך
תנור אפיה ניקוי יסודי היטב עם חומרי ניקוי ולא להשתמש 24 שעות ולאחר מכן יפעיל את התנור על חום הגבוה ביותר כשעה
תרמוס עירוי מכלי ראשון
  • הדבר ברור שלפני כל הגעלה צריך לנקות את הכלי היטב היטב
  • כול הרשימה הנ”ל היא לכלים שהשתמשו בהם בחמץ אפילו פעם אחת בלבד
  • כלי שלא השתמשו בו בחמץ כלל אינו צריך הכשר לפסח

 

 

 

 

 

 

 

 

מצה שמורה

הגדרת “מצה שמורה”

  • מצת המצווה בליל הסדר צריכה להיות מצה “שמורה”, שכן ציוותה התורה, “ושמרתם את המצות”
  • השימור” – כוונתו שמור מחימוץ.
  • ישנה מחלוקת פוסקים ממתי צריך לשמור את המצה מחימוץ ומספר שיטות בדבר:

–  שיטה ראשונה: שמור משעת קצירה“, כלומר: שהחיטים נשמרו מחימוץ מרגע שנקצרו

–  שיטה שניה:שמור משעת טחינה“, כלומר: שהקמח נשמר מחימוץ משעת טחינה

–  שיטה שלישית: שמור משעת לישה“, כלומר: שהבצק נשמר משימור משעת לישה

  • כל המצות הנמכרות היום הם “מצות שמורות”, אך זמן השימור בהם שונה:

–  יש מצות שמורות משעת קצירה – למהדרין

–  יש מצות שמורות משעת טחינה  – עיקר הדין

–  יש מצות שמורות משעת לישה – (לא מצוי היום)

 

חיוב אכילת מצה שמורה בליל פסח

  • בליל פסח היינו בליל הסדר, חובה ומצווה מהתורה לאכול מצה שמורה:

לכתחילה ולמהדרין: שמורה משעת קצירה  (וגם תהיה עבודת יד כפי שיבואר מיד)

בדיעבד : שמורה משעת טחינה

 

מצת עבודת יד

  • מצת עבודת יד: היינו מצה שנעשתה מתחילתה עד סופה ע”י אדם ולא מכונה
  • מצת מכונה: היינו מצה שנעשתה ע”י מכונה ולא ע”י אדם
  • מצת המצווה, היינו מצה הנאכלת בליל הסדר:

–  לכתחילה: תהיה מעבודת יד (וכמובן שצריכה להיות גם מצה שמורה כפי המבואר לעיל)

–  ומעיקר הדין: יכולה להיות מצת מכונה (אך כמובן שחייבת להיות מצה שמורה)

 

חיוב אכילת מצה בשאר ימות החג

  • בשאר ימות החג אין חובה לאכול מצה כלל אלא הדבר רשות, ואם אוכל מצה מקיים מצווה
  • אמנם, מי שרוצה לאכול מצה בפסח לא חייב לאכול מצה שמורה משעת קצירה, אלא יכול לכתחילה לאכול מצה שמורה משעת טחינה וקוראים לה “מצה רגילה”
  • יש הנוהגים לאכול מצה שמורה משעת קצירה כל חג הפסח, אדם שנהג כך בכל שנה לאכול מצה שמורה משעת קצירה והשנה רוצה לאכול מצה רגילה (היינו מצה שמורה משעת טחינה או לישה):

 אם רוצה לבטל לגמרי מנהגו ולאכול כל השנים מצה רגילה: יעשו התרה למנהגם

 אם היה אנוס או חולה או שאינו יכול להשיג שמורה משעת קצירה ורוצים לאכול רק שנה  

אחת מצה שמורה משעת קצירה: יכולים לאכול מצה רגילה בלי לעשות התרה

  • בשאר ימות החג ניתן לאכול לכתחילה מצה שנעשתה ע”י מכונה (ורק בליל הסדר טוב להדר ולאכול מצה עבודת יד)

 

סיכום כללי

  • המצה בליל הסדר צריך שתהיה לכתחילה שמורה משעת קצירה וגם עבודת יד (אמנם גם מצת מכונה כשרה)
  • בשאר ימות החג אפשר לכתחילה לאכול מצה שמורה משעת טחינה (המצות הרגילות הנמכרות)
  • יש מחמירים ונוהגים לאכול כל פסח מצה שמורה משעת קצירה
  • בשאר ימות החג ניתן לאכול לכתחילה מצה שנעשתה ע”י מכונה

 

 

קניית בשר לפסח

  • כשאדם קונה בשר לפסח לכתחילה אסור לומר על בהמה או על הבשר שקנה – “בהמה זו לפסח” או “בשר זה לפסח“, שנראה שמקדישה לקרבן פסח, ונמצא שאוכל קודשים מחוץ לבית המקדש, ולכן יאמר “בשר זה ליום טוב” או שלא יאמר דבר
  • בדיעבד אם אמר “בשר זה לפסח”, הבשר מותר באכילה
  • וטוב להחמיר ולא יאמר כן אפילו על עופות ודגים

 

 

 

 

 

 

תענית בכורות בערב פסח

סיבת התענית

  • נהגו הבכורים הזכרים להתענות בערב פסח, זכר לנס שנעשה לבכורי ישראל במכת בכורות במצרים

 

החייבים בתענית

  • בנים בכורים, בין בכור מאב ובין בכור מאם
  • יש נוהגים שמי שהוא אינו בכור אך נולד לו בן זכר בכור שעדיין לא הגיע למצוות, שהאב מתענה במקום בנו עד שיגדל הילד. ואם אף האב בכור ונולד לו בן בכור, נוהגים שהאב מתענה עבור עצמו ואמו של הילד מתענה עבור הילד. ויש סוברים שבימינו אין לנהוג חומרה זו בפרט שירדה חולשה לעולם בימינו. ולכן יש לאב להשתדל להשתתף בסעודת מצווה כדי להפטר מתענית זו. (דין השתתפות בסעודה מצווה יבואר מיד)

 

הפטורים מתענית

  • בכול חולי, כגון: מי שמרגיש כאבי עיניים, אדם שנפל למשכב, וכדומה
  • חתן בימי “שבעה ברכות”, ואינו רשאי להתענות (ואם מתאפשר לו בקלות להשתתף בסיום מסכת יעשה כן)
  • מוהל, אבי הבן והסנדק
  • יש אומרים שאף אישה בכורה מתענה, ואין מנהגנו כן, אלא פטורה היא מתענית זו. ואם יכולה ומתאפשר לה הדבר, טוב שהבכורה תלך לבית הכנסת ותשתתף בסעודת מצווה או שיביאו לה עוגה מסיום מסכת שנערכה בבית הכנסת
  • מקומות שנשים בכורות מתענות, אם היא מעוברת או מניקה פטורה היא מהתענית, ופטורה היא שנתיים אחרי לידתה אפילו הפסיקה להניק את בנה
  • מי שנולד לו בן בכור, ועדיין לא מלאו לתינוק 30 יום ללידתו, אין לאב להחמיר על עצמו ולהתענות עבור בנו הבכור

 

השתתפות בסעודת מצווה

  • בדורותינו שירדה חולשה לעולם והתענית גורמת להפרעה בעריכת הסדר, נהגו הבכורים להפסיק התענית ע”י השתתפות בסעודת מצווה ויש להם על מה שיסמכו
  • סעודות הנחשבות לסעודות מצווה: סעודת סיום מסכת, סעודת חתן וכלה בתוך שבעת ימי המשתה, סעודת ברית מילה, פדיון הבן, סעודת בר מצווה שחל זמנה בערב פסח
  • המשתתפים בסיום מסכת ורוצים לפטור עצמם מתענית חייבים:
  1.         לשמוע את סיום המסכת
  2.      לאכול כזית אוכל, היינו 27 גרם מזונות או פירות בסעודת סיום
  • אדם שרק טעם כזית אוכל מהסעודה ולא השתתף בסיום מסכת, לא נפטר מתענית
  • וכן אדם ששמע את סיום המסכת ולא אכל כזית אוכל לא נפטר מתענית
  • בשעת הדחק יכול היחיד לפטור עצמו בלבד מתענית זו ע”י סיום מסכת משניות, עם פירוש בהבנה, אך לימוד ללא הבנה אינו פוטרו מהתענית
  • אדם שלמד באחד מספרי הזוהר ואפילו בלי הבנה אלא רק גרס את הכתוב, מועיל סיום זה לפטור את האדם ואף אנשים אחרים, המשתתפים בסעודת מצווה בסיום לימוד זה
  • בכור שחיפש סעודת מצווה ולא מצא והתחיל להתענות ואח”כ מצא סעודת מצווה, ישתתף בסעודה זו ויפטור עצמו מלהמשיך בתענית
  • מה שמועיל להשתתף בסעודת בר מצווה היינו דווקא שעושים את הסעודה ביום הולדת 13 ממש, (ולא סתם סעודה שהילד כבר בן 13 ויותר או שהילד עדיין לא הגיע לגיל 13)
  • אדם האבל על אביו או על אמו בתוך י”ב חודש והוא בכור, מותר לו ללכת לסיום מסכת בערב פסח כדי להפקיע עצמו מהתענית
  • וכן אבל בתוך 30 על שאר קרובים והוא בכור, מותר לו ללכת לסיום מסכת בערב פסח כדי להפקיע עצמו מהתענית
  • אמנם אבל בתוך שבעה והוא בכור, אין לו להקל וללכת להשתתף בסיום מסכת כדי להפקיע עצמו מהתענית, אמנם אם הוא חלש וקשה לו התענית ויש חשש שאם יתענה יוכל להתבטל מהסדר של ליל פסח, יפדה את התענית בצדקה

 

מלאכה בערב פסח

סיבות לאיסור מלאכה בערב פסח

  • חכמים אסרו לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות היום, ושני טעמים לדבר:
  1. שלא ימנע האדם מההכנות לחג הפסח כגון: הכשרת הכלים, אפיית מצה לצורך הלילה, ושאר עניני הסדר
  2.      בזמן שהיה בית המקדש היו מקריבים קורבן פסח מחצות היום ואסור היה לעשות מלאכה בזמן זה, ואף אל

פי שחרב בית המקדש איסור עשיית מלאכה קיים עדיין

מלאכה ע”י גוי

  • ניתן לעשות כל מלאכה בערב פסח ע”י גוי גם אחר חצות היום

 

מלאכות המותרות בערב פסח

  • מלאכת “דבר האבד” מותרת בערב פסח אפילו אחרי חצות היום, אך יעשה שאלת חכם (מלאכת “דבר האבד” היינו מלאכה שאם לא יעשוה יגרם הפסד או שיש צורך רבים במלאכה זו ולכן התירו לעשותה)
  • מלאכת תיקון קטנה כתפירה בגד שנקרע וכדומה, מותרת אף אחרי חצות היום
  • מותר להפעיל מכונת כביסה לפני חצות, אפילו אם ממשיכה את פעולתה באופן אוטומטי לאחר חצות
  • לגזוז ציפורניים, לצחצח נעליים, לגהץ בגדים, לצלם ולכתוב דרך לימוד, מותר גם אחרי חצות היום של ערב פסח

 

תספורת בערב פסח

  • מצווה להסתפר ולהתגלח לכבוד החג
  • עדיף להסתפר לפני ערב פסח, אמנם מותר להסתפר גם בערב פסח לפני חצות היום, אך אסור להסתפר בערב פסח אחר חצות היום
  • מי ששכח להסתפר אחר חצות היום, אסור לו להסתפר ע”י יהודי ואפילו בחינם, אך יכול להסתפר ע”י עצמו, או ע”י  גוי או ע”י ספר עני שאין לו כסף לפסח
  • אדם שבא מחו”ל בערב פסח ולא הספיק להסתפר קודם חצות היום, מותר לו להסתפר גם אחר חצות היום ע”י ספר יהודי ואפילו בתשלום

 

 

אכילה בערב פסח

אכילה מצה בערב פסח

  • אסור לאכול מצה בערב פסח, החל מעמוד השחר, כדי שיאכל את מצת המצווה לתאבון בליל פסח (אמנם מותר לאכול מצה בליל י”ד בניסן, וכל שכן לפני ליל י”ד, היינו שמותר לאכול מצה לפני חג הפסח (ורק בערב פסח ביום עצמו אסור מהטעם שהתבאר)
  • מה שאסור לאכול מצה בערב פסח היינו דווקא מצה רגילה אך מותר לאכול “מצה עשירה” בערב פסח, (וכבר התבאר לעיל שמצה עשירה היא מצה שנילושה עם מי פירות סחוטים ללא תערובת מים כלל, וכגון: מיץ תפוזים, תפוחים, מיץ רימונים, יין, דבש וכדומה) וסיבת ההיתר לאכול מצה עשירה בערב פסח היא משום שלא ניתן לצאת ידי חובת אכילת מצת של ליל הסדר עם מצה עשירה, שהרי המצה בליל ספח צריכה להיות “לחם עוני” היינו לחם עם מים בלבד, ולכן מותר לאכול מצה עשירה בערב פסח
  • וכן מותר לאכול בערב פסח מצה מבושלת או מצה מטוגנת עם ביצה
  • ילד קטן מאוד שאינו מבין בסיפור יציאת מצרים, מותר להאכילו במצה רגילה, בערב פסח. אמנם ילד קטן המבין ביציאת מצרים אין להאכילו מצה בערב פסח

 

אכילת אוכל בערב פסח

  • משעה עשירית בערב פסח, כלומר משלוש שעות זמניות קודם צאת הכוכבים:

–  אסור: לאכול אפילו מצה עשירה, כדי שנוכל לאכול את המצה בליל פסח בתאבון

–  מותר: לאכול פירות וירקות וכן תבשיל אורז, רק שלא  ימלא כריסו מהם כדי שיאכל את מצת המצווה בתאבון

  • השנה שלוש שעות זמניות קודם צאת הכוכבים הוא בערך ב____

(זמן זה הוא לתושבי קריית שמונה והסביבה בלבד, כל אדם יברר עם רב מתי חל זמן זה בסביבת מגוריו)

 

 

הברכה על אכילת מצה לפני פסח, בפסח, ואחרי פסח

 

הקדמה

  • ישנם כללים בהלכות ברכות מתי מברכים ברכה ראשונה וברכה אחרונה כשאוכלים
  • מצת מכונה אחת שוקלת בערך כזית, כלומר: 27 גרם

 

אכילת מצה קודם ערב פסח

  • מותר לאכול מצה בליל י”ד בניסן, וכל שכן לפני ליל י”ד, היינו שמותר לאכול מצה לפני חג הפסח (ורק בערב פסח ביום אסור מהטעם שהתבאר לעיל)

 

ברכת מצה קודם פסח או אחרי פסח

  • ברכה ראשונה: מזונות
  • ברכה אחרונה: מעין שלוש, רק אם אכל כזית 27 גרם מצה בתוך 4 – 7.5 דקות (היינו רק אם אכל מצה אחת או יותר)

אכילת מצה בפסח

  • ברכה ראשונה: המוציא לחם, אפילו אכל מעט מאוד
  • ברכה אחרונה: ברכת המזון, רק אם אכל כזית מצה 27 גרם מצה בתוך 4 – 7.5 דקות (היינו רק

                               אם אכל מצה אחת או יותר)

 

נטילת ידיים על מצה בפסח

  • אם אוכל פחות מכזית, פחות מ27 גרם, (פחות ממצה אחת): מעיקר הדין אין צורך ליטול ידיו, ואם רוצה ליטול,

                                                                                                       יטול ידיו בלי ברכה

  • אם אוכל בין כזית לכביצה בין 27-54 גרם (בין מצה לשתי מצות): חייב ליטול ידיו, אך יטול ידיו בלי ברכה
  • אם אוכל מעל לכביצה 54 גרם (שתי מצות): חייב יטול ידיו בברכה, ויברך “על נטילת ידיים”

 

אכילת מצה מטוגנת בביצה בפסח וברכתה

  • מותר לטגן מצה עם ביצה בפסח
  • הברכה של מצה מטוגנת (בפסח):

 

אם אוכל מצה שלימה שיש בה כזית (27 גרם): – ברכה ראשונה: מוציא לחם

ברכה אחרונה: ברכת המזון

 

אם אוכל חתיכת מצה שיש בה פחות מכזית אפילו אם אוכל הרבה חתיכות: – ברכה ראשונה: מזונות

ברכה אחרונה: מעין שלוש

 

  • לעניין ברכה של מצה מטוגנת עם ביצה, לפני פסח:

          ברכה ראשונה: מזונות

ברכה אחרונה: מעין שלוש, רק אם אכל כזית מצה בין  7.5 – 4 דקות או בפחות זמן

  • לעניין ברכה של מצה מטוגנת עם ביצה, בתוך הפסח:

 

     ברכה ראשונה: –  אם יש במצה המטוגנת כזית היינו 27 גרם: יברך המוציא (היום מצת מכונה אחת שוקלת

כזית אז ממילא בשביל לברך על מצה מטוגנת

“המוציא”, צריך לטגן את כול המצה בשלמותה)

 

אם יש במצה המטוגנת פחות מכזית 27 גרם: יברך מזונות, אם אכל 27 גרם מצה מטוגנת

אפילו שבר מצה ודיבק כמה חתיכות ביחד עד

שעכשיו הם ביחד כזית בכל זאת יברך מזונות

שהרי בכל חתיכה וחתיכה לחוד אין כזית מצה

 

ברכה אחרונה: – אם היה במצה כזית: ואכל אותה “בכדי אכילת פרס”, היינו רק אם אכל את הכזית מצה

תוך  7.5 – 4 דקות או בפחות זמן – יברך ברכת המזון

 

אם היה במצה פחות מכזית: ואכל כזית מצה בכדי אכילת פרס – יברך מזונות

  • הערה חשובה: מצת מכונה אחת שוקלת בערך כזית, 27 גרם, (וניתן לשקול ולבדוק כמה המצות שקנה שוקלות)

 

 

הלכות סדר פסח – ליל הסדר

הקדמה

  • חשוב מאוד!! לא לשכוח לקנות מתנות לילדים ולאישה לכבוד החג
  • טוב לערוך שולחן מסודר יפה בכלים נאים כפי יכולתו

 

הקערה

 

מה מונח בקערה

  • שלוש מצות: זכר למצות שאכלו אבותינו בצאתם ממצרים – מהתורה
  • מרור: זכר לעבודת הפרך והשעבוד המר ששעבדו את אבותינו במצרים – מדרבנן
  • זרוע צלוי: זכר לנס שפסח ה’ על בתי אבותינו במצרים – מדרבנן

 לספרדים: רגל קדמית של בהמה

–  לאשכנזים: כנפיים של עוף

  • ביצה מבושלת: זכר לקורבן החגיגה שהיה נאכל בימים טובים – מדרבנן
  • כרפס: לעורר את הילדים שישאלו מה נשתנה הלילה הזה – מדרבנן
  • חרוסת: זכר לטיט שהיו מכינים אבותינו בשעבוד מצרים לצורך בניית לבנים – מדרבנן

 

 

סידור הקערה

  • ישנם 3 שיטות לסידור הקערה והם:
  • שיטה ראשונה: כל המוקדם בסדר, מוקדם בקערה (שלא לעבור על המצוות) – שיטת אשכנז:
    1. כרפס + מי מלח
    2. מצה
    3. מרור
    4. חרוסת
    5. זרוע וביצה

 

  • שיטה שניה: יסדר כפי רצונו

 

  • שיטה שלישית: לפי האר”י ז”ל (קבלה) – והיא שיטת הספרדים וחסידים, וכן נוהגים להלכה:

 

 

ג’ מצות

 

זרוע                                         ביצה

 

מרור

 

חרוסת                                       כרפס

 

מרור לכורך

 

 

 

מצה שמורה

 

תנאים למצה שמורה בליל הסדר

  • שני תנאים למצה שמורה והם: “מצה שמורה” (מושג זה התבאר לעיל בהרחבה)
  1. עבודת יד
  • תנאי ראשון:

–  שמורה משעת קצירה: למהדרין ולכתחילה (זו המצה הנמכרת בחנויות בשם מצה שמורה)

–  שמורה משעת טחינה: כשלא מצא שמור מקצירה (זו המצה הנמכרת בחנויות כמצה רגילה)

–  שמורה משעת לישה: בדיעבד גדול מאוד, לא מצוי היום

  • תנאי שני:

עבודת יד: לכתחילה למהדרין

עבודת מכונה: עיקר הדין (מחלוקת פוסקים)

 

מצוות ארבע כוסות של פסח

 

מתי שותים ארבע כוסות

  • תיקנו חכמים לשתות 4 כוסות כנגד 4 לשונות של גאולה:
  1.      כוס ראשונה- “הוצאתי” – שותים בקידוש (פוטרים כוס שנייה שבהגדה)
  2.       כוס שנייה – “הצלתי” – שותים בסוף ההגדה
  3.       כוס שלישית- “גאלתי” – שותים לאחר ברכת המזון (פוטרים את הכוס הרביעית שבסוף ההלל)
  4.      כוס רביעי- “ולקחתי” – שותים בסוף ההלל

 

 

החייבים בשתיית ארבע כוסות

  • גברים
  • נשים
  • אפילו מי שהיין מזיקו או ששונא את היין, חייב לדחוק עצמו לשתות 4 כוסות (ויכול לשתות יין תירוש ללא אלכוהול)
  • אפילו עני המחזר על הפתחים
  • קטנים שהגיעו לחינוך טוב לחנכם במצווה זו

 

 

הפטורים משתיית ארבע כוסות

  • מי שיפול למשכב או חולי פנימי מחמת השתייה

 

סוג היין

  • היין צריך להיות “יין חי”, היינו יין לא מבושל, או יין מפוסטר מבושל והם יינות חזקים עם אלכוהול
  • מי שקשה לו לשתות יין עם אלכוהול או ששונא יין, ישתה יין תירוש ללא אלכוהול
  • וכן נשים יכולות להקל לשתות יין ללא אלכוהול, וישתו יין תירוש
  • מיץ ענבים אינו נחשב ליין

 

צבע היין

  • לכתחילה: יין אדום
  • בדיעבד: יין לבן

 

כללים בכוס

  • הכוס טעונה ארבעה דברים:
  1. “שטיפה”: מבחוץ, ואם היא נקיה, לא צריך שטיפה
  2. “הדחה“: מבפנים, ואם היא נקיה, לא צריך הדחה
  3. “חי”: כלומר יין בלבד (ולא יין מהול במים או במשקה אחר וכדומה)
  4. “מלא“: ימלא את הכוס ביין עד הסוף הכוס
  • על פי הסוד טוב לשטוף את הכוס גם אם היא נקיה
  • הכוס צריכה להיות שלמה ולא שבורה

 

גודל הכוס

  • צריך כוס המכילה לפחות רביעית יין, היינו 87 מ”ל של יין, (רוב הכוסות מכילות כמות זו ואף יותר)

 

אופן שתיית כוסות היין

  • 2 תנאים לאופן שתיית הכוסות: 1. צריך לשתות הכוס בהסבה לצד שמאל
  1.     צריך לשתות רביעית מהכוס, היינו 87 מ”ל
  • אם שתה את הכוס ולא הסב:

 

גברים:  אדם בריא: חוזר ושותה כוס נוספת בהסבה

 אדם חולה וקשה לו לחזור ולשתות שוב: אם לא הסב יכול להקל ולא להסב שוב

 

נשים: לכתחילה: צריכות לחזור ולשתות כוס נוספת בהסבה

בדיעבד: אם לא היסבה, יצאה ידי חובה בדיעבד ואינה צריכה לשתות כוס נוספת בהסב

  • לכתחילה: צריך לשתות את כל רביעית בפעם אחת
  • בדיעבד: אם שתה את הרביעית בשיעור כדי אכילת פרס, יצא ידי חובה

 

 

הלכות הסבה בליל הסדר

הסיבה להסבה

  • להראות עצמנו כבני חורין

 

לאיזה צד מסבים

  • ההסבה היא לצד שמאל בלבד, גם לאדם ימני וגם לשמאלי
  • יסב מעט לצד שמאל ואין צורך להטות את כול גופו לצד שמאל אלא רק מעט, כדרך בני חורין

 

אדם שלא הסב כלל או טעה והיסב לצד ימין

  • אדם שלא היסב כלל צריך לחזור ולהסב שוב, אמנם נשים או אדם שאינו בקו הבריאות ששכחו להסב, ניתן להקל ולא להצריכם להסב שוב
  • אדם שהסב בטעות לצד ימין נחשב כאילו לא הסב כלל וצריך לחזור ולהסב. אמנם שמאלי שהסב בטעות לצד ימין במקום לצד שמאל, יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולשתות בהסבה

 

 

 

 

 

המקומות בהם צריך להסב

  • “מוציא מצה”
  • “כורך”
  • “צפון”
  • “4 כוסות יין”
  • אם רוצה להסב בסעודה רשאי
  • באכילת המרור: לא מסיבים משום שהוא זכר לכך שמיררו את חיינו במצרים

 

החייבים בהסבה

  • גברים
  • נשים
  • אב אצל בנו
  • תלמיד אצל רבו – והתלמיד יסב רק אם נתן לו רבו רשות
  • אַבֵל
  • קטנים: מצווה לחנכם להסבה

 

 

סדר פסח

הקדמה

  • אם אפשרי הדבר, טוב שיהיו לכול בני הבית הגדות זהות, הדבר יוצר נוחות בקריאת ההגדה יחד ומונע בילבול

 

משקל ביום טוב

  • מותר לשקול אוכל ביום טוב (כגון את המצות, המרור) ע”י משקל (וכמובן דווקא במשקל בלי חשמל או סוללות)

 

הסימנים

  • קדש, רחץ,  כרפס,  יחץ,  מגיד,  רחצה,  מוציא מצה,  מרור,  כורך,  שולחן עורך,  צפון,  ברך,  הלל,  נרצה

 

קדש

  • מקדשים בצאת הכוכבים (הקידוש מופיע בהגדה)
  • מקדשים בעמידה
  • מוזגים את הכוס הראשונה זה לזה כדרך חרות
  • כל אחד אוחז כוסו בשעת הקידוש
  • מסדר הסדר מברך ומתכוון להוציא ידי חובה את הקהל, והקהל מתכוון לצאת ידי חובה בברכותיו. הקהל יענו אמן לאחר ברכת מסדר הסדר
  • בשעה שמברכים על הכוס הראשונה “בורא פרי הגפן”, יכוון לפטור בברכת זו את הכוס השנייה ששותים מיד בסיום ההגדה (כפי שיבואר)
  • בעת שמברך “שהחיינו” בקידוש, יכוון לפטור את אכילת המרור ואכילת המצה בברכה זו
  • מיד בסיום הקידוש שותים את הכוס הראשונה, בהסבה לצד שמאל
  • גבר ששכח להיסב בשתיית הכוס וחוזר ושותה כוס נוספת הסבה
  • אישה שלא היסבה:

–  לכתחילה: צריכות לחזור ולשתות כוס נוספת בהסבה

–  בדיעבד: אם לא היסבה, יצאה ידי חובה ואינה צריכה לשתות כוס נוספת בהסבה

 

 

רחץ

  • אדם הרוצה לאכול אוכל הרטוב באחד משבעת המשקים והם: יין, דבש דבורים, שמן זית, חלב, טל, דם ומים, צריך ליטול ידיו ללא ברכה, היינו: שנוטל ג’ פעמים על כל יד כמו נטילה לברכת המוציא (אך בלי ברכה). ומשום שאת הכרפס אנו אוכלים שהוא מטובל עם מי מלח ולכן קודם אכילת הכרפס צריך ליטול ידיים בלי ברכה
  • דיבור בין נטילת ידיים לאכילת הכרפס:

–  לכתחילה: ישתדל לא לדבר בין הנטילה לבין ברכת הכרפס ואכילתו

–  בדיעבד: אם דיבר לא יטול ידיו שוב

 

 

כרפס

  • ניתן לקחת כל ירק שירצה לברכת הכרפס, כגון: תפו”א, גזר וכדומה
  • המנהג הוא לקחת כרפס, היינו: סלרי, כמובן סלרי שבדקוהו היטב מתולעים
  • יקח שיעור של פחות מכזית כרפס, (פחות מ– 27 גרם ואף פחות 18 גרם כרפס), ודי בחתיכה קטנה בלבד
  • יטבל הכרפס במי מלח או חומץ ויברך “בורא פרי האדמה”, יתכוון לפטור בברכה זו את המרור הנאכל בהמשך הסדר
  • אין צורך להסב באכילה זו, (ואם רוצה להסב רשאי להסב)
  • יש הנוהגים שאחד מברך ופוטר את כולם, ויש נוהגים שכל אחד מברך לעצמו, ונכון יותר שהגדול יברך ויפטור את כולם (וכמובן שהוא יתכוון להוציאם ידי חובה בברכה זו, ואף הם יתכוונו לצאת ידי חובה ויענו אמן)
  • אמנם אם המברך מגמגם בלשונו או “שבולע מילים” או שאינו יודע שצריך לכוון ולהוציא את כולם ידי חובה, עדיף שכל אחד יברך לעצמו
  • טוב להשאיר מעט מהכרפס בקערה של הסדר (על דרך הסוד)

 

יחץ

  • ייקח את המצה האמצעית שבקערה ויחצנה לשניים:

החלק הגדול: לאפיקומן

החלק הקטן: ישאיר בין שני המצות

  • יש נוהגים לבצוע את המצה בצורת אות ד’, ואות ו’ הוא על פי הסוד

החלק הגדול: בצורת אות ו’

החלק הקטן: בצורת האות ד’

  • בחלק הגדול (אפיקומן), ישנם מספר מנהגים:

– יש המכסים אותו תחת המפה

– יש המניחים אותו על כתפם

– יש המניחים אותו על הכתף של אחד הקטנים ושואלים אותו: מאין באת, והוא עונה ממצרים, ולאן אתה

הולך, לירושלים. ואומרים כולם לשנה הבאה בירושלים הבנויה

 

מגיד

  • מצוות “עשה” לספר ביציאת מצרים בליל הסדר
  • עיקר המצווה היא לספר לבניו ובנותיו שלא הגיעו לחינוך, (ולכן ראוי שישנו הקטנים בערב פסח שנת צהריים כדי שיהיו ערניים בסיפור יציאת מצרים), ואם אין לו בנים יספר לאשתו, אם אין לו אישה יספר לעצמו
  • יאמר ההגדה בשמחה ובהתלהבות, וטוב ללמוד קודם הפסח פירוש להגדה
  • אסור להפסיק בדיבור בהגדה, אלא לצורך גדול, ונכון להחמיר גם שלא לעשן סיגריות באמצע אמירת ההגדה וההלל
  • לכתחילה יסיים ההגדה קודם חצות הלילה
  • החייבים בקריאת ההגדה: גברים, נשים, ילדים קטנים – טוב לחנכם במצווה זו
  • אדם שלא יודע לקרוא כלל או אדם שקשה לו לקרוא את כול ההגדה או אדם עיוור, יקשיב לאחר האומר את ההגדה בקול ויצא ידי חובה, שהשומע כעונה. ויקשיב מתחילת ההגדה ועד סופה
  • מי שחייב בהגדה, צריך שיאמר בפיו ממש את כול ההגדה מתחילה עד סופה, ולכן כשאחד מבני המשפחה קורא חלק בהגדה בקול וכולם מקשיבים לו, חייבים כולם לומר איתו את ההגדה בלחש
  • אדם המהרהר את ההגדה בליבו ולא מוציא את המילים בשפתיו, לא יצא ידי חובה
  • מצווה לספר בסיפור יציאת מצרים וראוי לספר במדרשי אגדה המושכים את לב השומעים, אמנם לא יאריך בדברים אם יש ילדים קטנים בשולחן ויש חשש שירדמו לפני אכילת המרור והמצה
  • בסוף ההגדה שותים כוס שנייה בהסבה לצד שמאל, בלי ברכה שכבר פטרנו כוס זו בברכה על הכוס הראשונה שבקידוש כמבואר לעיל,
  • גבר ששכח להיסב בשתיית הכוס וחוזר ושותה כוס נוספת הסבה
  • אישה שלא היסבה:

–  לכתחילה: צריכות לחזור ולשתות כוס נוספת בהסבה

–  בדיעבד: אם לא היסבה, יצאה ידי חובה ואינה צריכה לשתות כוס נוספת בהסבה

 

רחצה

  • לפני אכילת המצה, נוטלים ידיים עם ברכה לסעודת החג, (ג’ פעמים על כול יד)
  • אדם שבירך בטעות בנטילת הידיים של הכרפס “על נטילת ידיים”:

–  אם שמר ידיו מלגעת במקומות המכוסים בגופו: יטול ידיו בלי ברכה בנטילה זו

–  אם לא שמר ידיו ונגעו במקומות המכוסים שבגופו והסיח דעתו מהנטילה: יטול ידיו בברכה

 

מוציא מצה

  • מצוות עשה על כול המסובים לאכול כזית מצה בליל הסדר היינו 27 גרם מצה
  • אמנם אדם שעורך את הסדר (היינו האדם שמברך על המצות), צריך לאכול 2 כזתות, היינו 54 גרם מצה

–  הזית הראשון: מצוות עשה מהתורה לאכול כזית מצה, (27 גרם מצה), כנגד ברכת “על אכילת מצה”

–  הזית השני: הוא מצוה מדרבנן לאכול כזית נוסף, כנגד ברכת “המוציא לחם מן הארץ”

  • אופן אכילת המצות למסדר הסדר: – לכתחילה: יאכל את שני הכזתות ביחד

                                                                – בדיעבד: ואם אינו יכול לאוכלם יחד, יאכל קודם את הכזית מהמצה

העליונה השלמה ואח”כ את הכזית של המצה החצויה האמצעית

  • קודם שיאכל את המצות יכוון לצאת ידי חובת מצוות אכילת מצה בפסח, ואף אם לא כיון, יצא ידי חובה
  • אופן הברכה והאכילה למסדר הסדר ולשאר המסובים :

 יקח המצות השלמות וביניהם המצה החצויה  ויברך על כולם “המוציא לחם מן הארץ”

  אח”כ ישמוט המצה התחתונה מידו ויברך על העליונה ועל החצויה יחד “על אכילת מצה”

ומיד יבצע מהמצה העליונה והמצה החצויה שבידו כזית מכל אחת (היינו 2 כזתות), ויטבל במלח ויטעם מעט

 לאחר שיטעם מעט אם יכול לחלק לכמה מן הציבור 2 כזתות לכל אחד מהמצות שבקערה יחלק לכול אחד 2

כזתות ואם נגמרו לו המצות שבקערה יחלק לכול אחד מן הציבור כזית אחד בלבד, ויאכלו המצות בהסבה

לאחר שסיים לחלק לכולם, יאכל את המצות בהסבה לצד שמאל

  • יאכלו המצה בהסבה לצד שמאל
  • אדם שלא היסב:

–  גבר שלא היסב באכילת המצה: לא יצא ידי חובה, וצריך לחזור ולאכול כזית מצה נוספת בהסבה

–  אישה שלא הסבה באכילת המצה: יצאה ידי חובה בדיעבד ואינה צריכה לחזור ולאכול להסב שוב

  • יאכלו את הכזית בתוך שיעור של: 7.5 – 4 דקות, ולא יותר מ 7.5 דקות, (“בכדי אכילת פרס”)
  • לא ידברו כלל עד שיסיימו לאכול את הכזית מצה
  • אכילת דברים נוספים עם מצות אלו:

–  לבריא: אסור לאכול שום דבר עם המצה (סלטים וכדומה)

–  חולה, זקן, מי שיש לו כאבי שיניים: יכול לפורר המצה לפירורים דקים ולאוכלה, ואם אינו יכולה לאוכלה

כך, יטבל המצה במים או בין אך לא ישרה את המצה בתוכם, ואם

אינו יכול לאוכלה גם כך ישרה המצה בתבשיל או במרק או בכוס תה

או קפה

  • שיעור כזית: ישנה מחלוקת כמה הוא כזית, יש אומרים 27 גרם ויש אומרים 18 גרם ולהלכה:

–  לבריא: הכזית הוא 27 גרם מצה

–  לחולה או זקן: ניתן להקל והכזית הוא רק 18 גרם מצה

  • החייבים באכילת מצה : גברים ונשים, ילדים המבינים בסיפור יציאת מצרים – יחנכם במצווה זו
  • הפטורים מאכילת מצה: מי שיגרום לו חולי פנימי או שייפול למשכב או שהרופא אסר עליו לאכול מצה
  • המצות צריכות להיות “שמורות משעת קצירה” וטוב שיהיו גם עבודת יד (כמבואר לעיל), אמנם מי שלא השיג מצה שמורה משעת קצירה עבודת יד, יכול לאכול בדיעבד מצה שמורה משעת טחינה עבודת מכונה, והם המצות הרגילות הנמכרות
  • אדם הרגיש לחיטה ואינו יכול לאכול המצה, יכול לרכוש מצה משיבולת שועל או מצה מחמשת דגן האחרים והם: חיטה, שעורה, שיבולת שועל שיפון וכוסמין
  • זמן אכילת מצה: לכתחילה עד חצות

 

מרור

  • בזמן שבית המקדש היה קיים היה מצוות עשה מן התורה לאכול כזית מרור עם קורבן הפסח. בימינו שאין בית מקדש תיקנו חכמים עדיין לאכול כזית מרור
  • יכוון קודם אכילת המרור לצאת ידי חובת אכילת מרור
  • מרור – חזרת, הנקרא היום חסה (ישנם עוד מספר מינים של מרור)
  • אין יוצאים ידי חובת מרור במרור שלוק או מבושל או מוחמץ או כבוש היינו ששהה 24 שעות במים, אלא חי
  • יבדוק החסה היטב מתולעים (יש חברות טובות לגידול חסה ללא תולעים ויש פחות טובות)
  • יקח כזית מרור, 27 גרם, וישקעו מעט בחרוסת וינערנו, והמחמיר לשקעו כולו בחרוסת תבוא עליו ברכה וינערנו
  • טיבול המרור בחרוסת היא מצווה מדרבנן. הסיבה שמשקעים המרור בחרוסת היא זכר לטיט ולתבן שנשתעבדו בהם ישראל במצרים
  • אין מברכים על המרור בורא פרי האדמה
  • יברך קודם אכילת המרור: “ברוך אתה….על אכילת מרור”
  • אמנם אין לברך על אכילת מרור אחר חצות הלילה
  • יאכל המרור בלי הסיבה

 

כורך

  • בסיום אכילת המרור יקח כזית מצה, 27 גר’, מהמצה השלישית התחתונה ויכרוך אותה בכזית מרור (חסה), 27 גרם, וייטבל כול הכריכה בחרוסת ויאמר “מצה ומרור בלא ברכה זכר למקדש..וכו'”, ויאכל הכורך בהסבה לצד שמאל
  • אם לא טיבל את הכורך בחרוסת ואכלו כך, אם קשה לחזור ולאכול שוב כורך עם חרוסת בדיעבד יצא די חובה, ומכל מקום יקח מעט מצה עם מעט מרור ויטבלם במעט חרוסת ויאכלם בהסבה
  • יאכל הכורך, בהסבה לצד שמאל
  • גבר שלא היסב, יחזור לאכול שוב בהסבה, ואם קשה לו מאוד לאכול שוב, יצא ידי חובה בדיעבד
  • אישה שלא הסבה באכילת הכורך יצאה ידי חובה בדיעבד ואינה צריכה לחזור והסב שוב
  • זקן או חולה שלא יכול לאכול את הכורך (היינו הכזית מצה עם כזית מרור), די שיאכל מעט מצה עם מעט מרור

 

שולחן עורך

  • לאחר אכילת הכורך, אוכלים את סעודת החג בשמחה
  • לא צריך להסב בסעודה ומי שרוצה יכול להסב, ואם היסב הרי זה משובח
  • לעניין אכילת הזרוע הנמצאת בקערת פסח: (בין אם היא מבשר בהמה או מעוף)

אם הזרועה צלויה: אסור לאוכלה בליל פסח, מכיוון שצלי זה נעשה זכר לקרבן פסח ­ואם יאכלהו יש חשש

שיאמרו שמותר לאכול קודשים מחוץ לבית המקדש, אמנם ביום טוב בבוקר מותר לאוכלו

אם הזרוע מבושלת: מותר לאוכלה גם בליל פסח אם לא מזכיר עליו שם פסח אלא אוכלו בסתם

  • יאכל שני מאכלים בסעודתו: –  האחד: זכר לקרבן הפסח

–  השני: זכר לקרבן חגיגה

  • יזהר שלא למלא כירסו באוכל, כדי שיאכל את האפיקומן לתאבון, שאם אינו אוכל את האפיקומן לתאבון, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן, (וכמו שיבואר מיד)

 

צפון (אפיקומן)

  • בסיום הסעודה קודם ברכת המזון, אוכלים את האפיקומן שהוא זכר לקורבן פסח שהיה נאכל על השובע
  • שיעור אכילת האפיקומן:

עיקר הדין: יאכל כזית מצה, 27 גרם, מהמצה ששבר ביחץ, החלק הגדול (שהוא האפיקומן)

יש מחמירים: לאכול 2 כזתות, 54 גרם,:   – כזית אחד: זכר לקורבן פסח שהיה נאכל על השובע

כזית השני: זכר למצה שהייתה נאכלת עם קורבן הפסח

  • אדם המחמיר לאכול 2 כזתות, יחמיר לעצמו בלבד, שכן דעת רוב הפוסקים שדי בכזית אחד בלבד. וכן ניתן להקל ולאכול שיעור של 18 גרם בכזית השני
  • צריך לאכול את האפיקומן לתאבון, כלומר שהאדם עדיין לא שבע מאכילתו אלא מתאווה מעט לאכול (ולכן חכם עיניו בראשו וישאיר מקום לאפיקומן)
  • אדם שאכל את האפיקומן שהוא שבע כל כך עד שקץ באכילתו, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן, אמנם אם אוכל את האפיקומן לא לתאבון כל כך אך אינו קץ באכילתו, יצא ידי חובה
  • יאכל האפיקומן, בהסיבה לצד שמאל, ויזכיר לבני ביתו להסב באכילת האפיקומן
  • קודם אכילת האפיקומן יאמר: “זכר לקרבן הפסח שנאכל על השובע”
  • גבר ששכח ולא היסב באכילת האפיקומן:

אם עדיין לא בירך ברכת המזון: – אם יכול לאכול עוד כזית מצה: צריך לחזור ולאכול בהסיבה

אם אינו יכול לאכול עוד כזית מצה: יסמוך על המקילין ויצא ידי חובה

אם בירך כבר בירכת המזון: אינו צריך לחזור ולאכול בהסבה

  • אישה שלא הסיבה, אינה צריכה לחזור לאכול שוב אלא יצאה ידי חובה
  • אדם ששכח ולא אכל כלל אפיקומן:

–  אם נטל ידיו למים אחרונים או שאמר “הב לן ונבריך”: יאכל האפיקומן בלי ברכת המוציא

–  אם בירך כבר ברכת המזון או שתה כוס שלישית: יטול ידיו ויברך “המוציא” ויאכל כזית מהאפיקומן

בהסבה, ולעניין נטילת הידיים:

אם אוכל כזית מצה: לא יברך על נטילת ידיים

אם מחמיר ואוכל 2 כזתות מצה: יברך על נטילת ידיים

  • לא יאכל כלום אחר אכילת האפיקומן כדי שיהיה טעם מצה בפיו אך מותר לשתות מים או מיץ תה או קפה ואפילו עם סוכר
  • אדם ששכח ואכל אחרי אכילת האפיקומן מאכל אחר:

–  אם לא בירך ברכת המזון: יאכל עוד כזית אפיקומן, כדי שישאר טעם מצה בפיו

–  אם בירך ברכת המזון: לא צריך לחזור ולאכול שוב כזית אפיקומן

  • אדם ששכח ובירך על מאכל אחר אכילת האפיקומן ונזכר שאסור לאכול כלום אחר האפיקומן קודם שטעם, יטעם מהמאכל מעט כדי שלא תהיה ברכתו, ברכה לבטלה
  • יזהר לאכול האפיקומן קודם חצות. ואם אכל האפיקומן לאחר חצות, יצא ידי חובה בדיעבד
  • נכון לומר דברי תורה על השולחן, משניות פסחים וכדומה, רק שלא יאריך מידי כדי שלא ישנו המסובין, ואם רואה שהציבור עייף, טוב יותר להזדרז לגמור את הלל כדי לזכות את הרבים

 

ברך

  • אחר אכילת האפיקומן יטול ידיו למים אחרונים ויברך ברכת המזון. ואם יש שלושה שאכלו יעשו זימון
  • ישטוף הכוס וידחנו אפילו הוא נקי וימלאו ביין (כוס שלישית)
  • אין להסב בברכת המזון
  • יוסיף ויאמר “יעלה ויבוא” בברכת המזון
  • אחר ברכת המזון יברך בורא פרי הגפן על היין כוס השלישית ויכוון לפטור את הכוס הרביעית, (כוס רביעית שותים אותה לאחר ההלל)
  • לאחר ששתה כוס שלישית, לא ישתה עוד יין בין כוס שלישית לכוס רביעית
  • שותים כוס שלישית בהסבה לצד שמאל
  • אדם ששכח ולא היסב בשתיית הכוס וחוזר ושותה כוס נוספת בהסבה
  • אישה שלא היסבה:

–  לכתחילה: צריכות לחזור ולשתות כוס נוספת בהסבה

–  בדיעבד: אם לא היסבה, יצאה ידי חובה ואינה צריכה לשתות כוס נוספת בהסבה

 

הלל

  • לאחר שתיית כוס שלישית מוזג כוס רביעית ואומר הלל בשמחה והכול הולך אחר החיתום
  • יזהר לסיים הלל קודם חצות, ואם סיימו לאחר חצות יצא ידי חובה, אך לא יחתום ברכת “יהללוך” שבהלל
  • בסיום ההלל ישתה כוס רביעית בהסבה לצד שמאל (לא מברכים על כוס זו)
  • גבר ששכח להיסב בשתיית הכוס וחוזר ושותה כוס נוספת הסבה
  • אישה שלא היסבה:

–  לכתחילה: צריכות לחזור ולשתות כוס נוספת בהסבה

–  בדיעבד: אם לא היסבה, יצאה ידי חובה ואינה צריכה לשתות כוס נוספת בהסבה

 

נרצה

  • לאחר אמירת ההלל, מצווה להמשיך לספר ביציאת מצרים ויעסוק בתורה ובמדרשי חז”ל
  • יש נוהגים לשיר את הפיוט “אחד מי יודע” “חד גדיא” ושיר השירים ומנהג יפה הוא
  • מותר לשתות תה קפה עם סוכר או משקאות קלים, אך אסור לאכול : אוכל, פירות או ממתקים וכדומה

 

סיכום הסימנים בקצרה

  • קדש – מקדשים על היין ושותים כוס ראשונה בהסבה (פוטרים כוס שניה)
  • רחץ – נוטלים ידיים בלי ברכה לפני אכילת הכרפס
  • כרפס – אכילת מעט כרפס במי מלח ללא הסבה
  • יחץ – חוצים את המצה האמצעית לשניים
  • מגיד – אמירת ההגדה ובסיום ההגדה שותים כוס שניה בהסבה
  • רחצה – נטילת ידים עם ברכה לפני אכילת מצה
  • מוציא מצא – מסדר הסדר: אוכל 2 כזתות מצה בהסבה, שאר המסובים: אוכלים כזית מצה אחת בהסבה
  • מרור – אוכלים כזית חסה ללא הסבה
  • כורך – אוכלים כזית מצה עם כזית חסה בהסבה
  • שולחן עורך – אוכלים את סעודת החג, אם רוצה יכול להסב
  • צפון – אוכלים כזית מצה בהסבה (אכילת האפיקומן)
  • ברך – מברכים ברכת המזון ובסיום ברכת במזון שותים כוס שלישית בהסבה (פוטרים כוס רביעית)
  • הלל – אומרים הלל ובסיומו שותים כוס רביעית בהסבה
  • נרצה – ממשיכים לספר בסיפור יציאת מצרים

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעט מהלכות יום טוב

 

שמחה ומתנות בחג

  • חייב האדם להיות שמח במועד הוא ואישתו וכל בני ביתו ולכן יקנה לאישתו בגדים או תכשיטים וכן יקנה לילדיו מתנה לכבוד החג וכן ידאג ויעזור לעניים כפי יכולתו
  • הגברים ישמחו בבשר ויין, ועיקר החיוב הוא בבשר בהמה, ואם אינו יכול לקנות בשר בהמה או שאינו אוהב בשר בהמה יאכל עוף וישתה יין

 

הקדמה

  • כתוב בגמרא: “אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד”, כלומר יו”ט שווה ממש לשבת חוץ מאוכל נפש, כלומר שגם ביום טוב אסור לעשות את כול מלאכות האסורות כמו בשבת בין מלאכות תורה ובין מלאכות דרבנן, אך מותר לעשות ביום טוב מלאכות הנעשות לצורך אכילה, אמנם, לא כל מלאכה מותר לעשות לצורך אוכל נפש, ויבואר מיד

 

שימוש באש קיימת והדלקת ואש חדשה

  • אסור להבעיר אש חדשה ביום טוב
  • אדם שעבר בטעות והדליק אש חדשה ביום טוב אף על פי שעשה איסור מותר ליהנות מאש זו
  • אך מותר להעביר אש קיימת ממקום למקום, ע”י נר או גפרור וכדומה

 

כיבוי אש ביום טוב ושעון “חגז”

  • אסור לכבות אש ביו”ט
  • ולכן כשמסיימים לבשל בגז אין שום היתר לכבותו, אלא יניח פינג’אן עם מים או קפה שיגלוש על הגז ויכבהו ולאחר שכבה הגז יסגור את כפתור הגז, והמים שרתחו ישתמש בהם לשתיית קפה או תה, כדי שיהיה בישולם לצורך אוכל נפש
  • וכן אם הדליק גפרור (מאש קיימת) לא יכבהו אלא יניחהו שיכבה מעצמו, והוא הדין לסיגריה
  • אסור להגביה את עוצמת הגז, שכן הדבר אסור משום מבעיר לכן יקבע מראש את עוצמת הגז
  • אסור להנמיך את עוצמת הגז שהדבר נחשב לכיבוי
  • אך מותר להנמיך את עוצמת הגז אם יש חשש שהתבשיל ישרף, שהדבר נחשב כצורך אוכל נפש
  • היום מצוי שעון גז הפועל כמו שעון שבת הגורם לגז להיכבות לבדו, מכשיר זה נקרא “חגז”, מומלץ מאוד!!

 

בישול ביום טוב

  • מותר לבשל ביו”ט לצורך היו”ט עצמו בלבד
  • אסור לבשל מיו”ט ליו”ט הסמוך אליו ואין מועיל כאן עירוב תבשילין
  • אסור לבשל מיו”ט לשבת אלא אם כן עשו עירוב תבשילין

 

פומפיה ומגרדת

  • מותר להשתמש בפומפיה ומגרדת ביו”ט

 

סחיטה

  • מותר לסחוט לימונים בלבד (לצורך אוכל), שאר פירות אסור

 

מקלחת

  • מותר להתקלח אפילו במים חמים (אמנם, דבר זה אסור בשבת )

 

מוקצה

  • כל דיני מוקצה אסורים ביו”ט כשבת ממש ואפילו חמורים יותר. הסיבה שהחמירו רבותינו במוקצה ביום טוב יותר משבת, מפני שקדושת יום טוב קלה יותר בעיני הבריות, ולכן עשו גדר שלא יבואו לזלזל ביום טוב
  • בשבת קליפות פירות ועצמות הראויים לאכילת בהמה אינם מוקצה, אך ביום טוב קליפות ועצמות אלו הם מוקצה, ולכן אסור לטלטלם בידיים, אלא העצה היא שיניחם בתוך כלי עם מעט אוכל ואז יוכל לטלטל את הכלי והפירות בתוכו, כך יוצא שאינו מטלטלם אלא את הכלי
  • מותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש, ולכן אם הניחו אבנים או ארנק עם כסף על פירות או אוכל מותר להרים את האבן או הארנק כדי לקחת את האוכל
  • מותר לטלטל גפרורים

 

קרח

  • מותר להקפיא קרח או לשוברו

 

סודה

  • מותר להכין סודה

 

הוצאה מרשות לרשות

  • מותר להוציא מרשות לרשות ביו”ט (אמנם, דבר זה אסור בשבת אלא אם כן יש עירוב)

 

רפואה ביום טוב

  • כול רפואה האסורה בשבת, אסורה גם ביום טוב
  • אך מי שיש לו מיחוש או כאב באחד מאבריו כאב ראש שיניים וכו’, יכול ליטול כדור להקלת כאבים

 

שעון שבת

  • מותר להניח שעון שבת לכול מכשיר חשמלי (כגון: תנור לאפיה, פלטה וכדומה) מבעוד יום, כלומר לפני היום טוב ולא ביום טוב עצמו

 

עישון סיגריות ביום טוב

  • מותר לעשן סיגריות ביום טוב אם רגיל בכך, שנחשב הדבר לצורך אוכל נפש
  • אדם שלא רגיל לעשן סיגריות ורוצה לעשן ביום טוב ואין לו צער אם לא יעשן, נכון שימנע מלעשן ביום טוב
  • וכן מותר לעשן נרגילה ביום טוב (למי שרגיל בכך)

 

מדורה לקור

  • אם קר מותר להדליק מדורה ביום טוב ולהתחמם כנגדה שהדבר נחשב לאכול נפש

(כמובן שמדליקים את המדורה מאש קיימת ומעבירים אש ולא מדליקים אש חדשה)

 

הדלקת נרות יום טוב

  • מצווה להדליק נרות בליל היום טוב, לפני שנכנס החג
  • קודם שמדליקים הנרות מברכים: “ברוך אתה ה’…להדליק נר של יום טוב
  • אם יום טוב חל בשבת ידליק נרות גם לשבת וגם ליום טוב וקודם שמדליק יברך:

“ברוך אתה ה’…להדליק נר של שבת ויום טוב

  • לא תברך האישה שהחיינו בהדלקת הנרות, שכן בקידוש אומרים את ברכת שהחיינו

 

 

 

מעט מהלכות חול המועד

 

חול המועד

  • הימים שבין ראשון ושביעי של סוכות וכן הימים שבין ראשון ושביעי של פסח נקראים חול המועד

 

לבישת בגדים

  • ילבש בגדי חג בימי חול המועד

 

מתנות

  • יקנה לאשתו וילדיו מתנות לחג

 

תפילין

  • אין מניחים תפילין בחול המועד

 

עליה לירושלים

  • מצווה לעלות לירושלים- לישיבות ולכותל אף בזמן הזה

 

עשיית מלאכה

  • עשיית מלאכה בחול המועד:

שאינה צורך המועד: אסור מדרבנן ויש אוסרים מהתורה

לצורך המועד: מותר

  • כל מלאכת דבר האבד מותרת אף שאינה צורך המועד כגון: צרכי הרבים, דואר, בנקים, חנויות אוכל וכו’
  • במקרה ויש חשש שאם אדם יקח חופשה בחול המועד יפטרו אותו מהעבודה, נחשב הדבר למלאכת דבר האבד ומותר לו לעבוד בחול המועד
  • הכלל העולה: כל שיש הפסד או דבר האבד, מותר לעשות מלאכה זו בחול המועד
  • כל סחורה שאינה צורך המועד אסורה בין לקנות ובין למכור, אך בדבר האבד מותר כגון אם המחיר של סחורה או מוצר מסוייםורך המועד אסורה י מלח  שמאל אלא מעט    עברו ובישלו אך לכתחילה נותן טעם לפעם אסור יעלה או לא ימצא שוב בשוק
  • אדם שנשברו לו משקפיים בחול המועד יכול לתקנם ע”י אומן (אופטימטריסט)

 

תיקון רכב

  • אסור לתקן את הרכב בחול המועד אלא אם כן התיקון אינו מלאכת אומן

 

כתיבה

  • אסור לכתוב בחול המועד
  • אך כתיבה לדבר האבד, כגון חידושי תורה שנתחדשו לו או עניני עבודה מותר לכותבם
  • אסור להדפיס ספרים בחול המועד

 

תספורת וגילוח

  • מצווה להסתפר ולהתגלח לפני החג
  • אסור להסתפר ולהתגלח בחול המועד
  • מותר לחתוך את שערות השפם או שערות האף אם מפריעות לו לאכילה
  • אדם שאבל על אביו או אמו ששלמו שלושים יום של אבלו בתוך חול המועד וגערו בו, מותר לו להסתפר בחול המועד

 

שטיפת הבית

  • מותר לשטוף רצפת הבית

 

צחצוח נעליים

  • מותר לצחצח נעליים

 

גיהוץ

  • מותר לגהץ

 

ציפורניים

  • מותר לגזוז ציפורניים

 

כיבוס

  • אסור לכבס בגדים בחול המועד אפילו לצורך המועד אלא אם כן אין לו בגדים כלל והם צורך המועד
  • ולכן אם השתמשו כבר בכל הבגדים המכובסים או הגרביים וכו’ ואין לו מה ללבוש, מותר לכבסם בחול המועד

 

מוסיקה וניגון וצילום

  • מותר לנגן בחול המועד
  • מותר להקליט ברשמקול, וידאו וכן מותר לצלם

 

חתונה

  • אין מתחתנים בחול המועד

 

 

חג פסח כשר ושמח

 

מידע על הכותב

סיפורים קשורים

השאר תשובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *