פרשת תולדות – הרב יפתח סופר

ונשמח ונעלוז

[פכ"ה פ"כ] ויהי יצחק וגו' רבקה בת בתואל הארמי מפדן ארם אחות לבן הארמי וגו'. פירש רש"י וכי לא ידענו שהיא בת בתואל ואחות לבן הרי זה נכתב בפירוש בפרשה הקודמת. אלא עונה רש"י להגיד שבחה שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רֶשָע ולא למדה ממעשיהם. ע"כ והדברים מופלאים ומשמחים שהרי בדורנו כמה רבקה אמנו יש. שהרי ידוע שכל תג ותג שבתורה דורשים עליו תלי תלים של הלכות וקל וחומר על מילים שלימות, וכמה מילים התורה הוסיפה כדי לגלות שבחה של רבקה אמנו שאע"פ שבסביבתה היו רשעים, היא היתה צדקת ולא למדה ממעשיהם. ועל זה ישמחו וירקדו ויעלזו כל הבעלי תשובה שאע"פ שגדלו והתחברו לאנשי רשע, התנתקו מהם ושבו לאביהם שבשמים ויש בהם מעלה מסויימת שאין בצדיקים גמורים.

בלי פשרות

[פכ"ה פכ"א] ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו. פירש רש"י ויעתר לו ולא לה שאין דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע. ולכאורה זה תמוה שהרי רק לפני פסוק רש"י הסביר שרבקה בת בתואל ללמדך שבחה שאפילו שאביה רשע ואחיה רשע וסביבתה רשעים אעפ"כ לא למדה ממעשיהם וא"כ איך כאן רואים שבגלל שאביה רשע תפילתה לא מתקבלת. ועוד צריך להבין מה התכוון רש"י שאמר אינה דומה תפילת וכו' רש"י לכאורה היה צריך לומר כיון שהוא צדיק בן צדיק והיא בת רשע מה פירוש "שאין דומה"?

ושמעתי תירוץ נפלא בשם הרב שלום הכהן שליט"א [ראש ישיבת פורת יוסף] שהרי תפילת אדם צדיק מגיל אפס. בדרך כלל תפילה רגילה בלי דמעות על עוונות שהרי אין לו עוונות מה שאין כן תפילת בעל תשובה הוא מתפלל יותר בהתלהבות ועם דמעות כי הוא יודע שהיה לו הרבה עוונות ואם כן יצחק אבינו שהוא צדיק יסוד עולם ואביו צדיק יסוד עולם וגם הקב"ה אמר לאברהם אבינו כי ביצחק יקרא לך זרע. ממילא פשוט שהבעיה היא לא ביצחק אלא ברבקה ואעפ"כ יצחק מעתיר בתפילה דהיינו מרבה ומפציר בתפילה.

ואפילו שגם רבקה התפללה כמו יצחק אבל אצלה זה לא פעל כל כך שהרי אביה רשע וכו'. והיא דומה יותר לבעל תשובה ולכן מתפללת בדמעות אבל הפלא הגדול זה ביצחק שאע"פ שהוא צדיק גמור ועולה תמימה מרבה ובוכה בתפילה, וזו היא כוונת רש"י שאינה דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע. ולא אמר בסתם שהוא צדיק בן צדיק והיא לא. אלא "שאין דומה" ואעפ"כ יצחק אבינו דימה תפילתו לתפילתה.

[פכ"ה פכ"ב] ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו'. פירש רש"י 'על כורחיך המקרא הזה אומר דורשני, שסתם מה היא רציצה זו וכתב א"כ למה זה אנוכי, רבותינו דרשוהו לשון ריצה כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה עשיו מפרכס לצאת דבר אחר מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת ב' עולמות' ע"כ.

והיא חשבה שיש לה רק בן אחד רק שהוא הפכפך פעם רץ לבית הכנסת כדי להתפלל וללמוד ואחר כך רוצה לעבוד עבודה זרה או לסרט או עיתונים או לכל הדברים שאסורים על פי התורה, ואם כן למה זה אנוכי שואלת רבקה. מי צריכה בן ליצן כזה ועל זה אמר לה הקב"ה יש לך שניים אחד צדיק ואחד רשע אבל השאלה קצת נשאלת שהרי נודע לה שיש כאן בן רשע גמור יותר גרוע מחצי חצי?

אלא ודאי שרבקה אמרה עדיף רשע גמור שלפחות הוא יודע שהוא רשע ויש סיכויים שיחזור בתשובה מה שאין כן החצי חצי לא חושב שהוא רשע וישאר תמיד ברשעו ומזה נלמד אנו כמה חשוב להיות אמיתי בלי פשרות.

גם זו לטובה

[פכ"ה פכ"ד] וימלאו ימיה ללדת והנה תומם בבטנה. במילה תומם חסרים אותיות י' א' ללמדך שרבקה היתה צריכה להוליד עוד י"א ולזכות לכל י"ב השבטים אלא שאמרה למה זה אנוכי ורש"י הסביר למה אני מתאווה ומתפללת על ההריון, לכן נענשה ומכאן ניתן ללמוד כמה חשוב שהאדם לא יתלונן על שום דבר בחיים כי בסוף מי שיפגע זה רק הוא, וכמו שראינו שעם ישראל בכו בלילה ההוא ששבו המרגלים וזה היה ליל תשעה באב אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה לחינם עכשיו תבכו בכיה לדורות. לכן אדם יראה רק את הטוב.

ומסופר על רבי אלימלך מליז'נסק שפעם אחת אמר לתלמידיו שילכו לאחיו רבי זושא וילמדו ממנו שצריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה והגיעו לרבי זושא והנה הם רואים בית ריק והעוני משווע מכל פינה, ואילו רבי זושא שמח כאילו יש לו וילה מפוארת, וישאלוהו תלמידיו רבינו איך מודים על הרעה כמו על הטובה אמר להם מנין לי לדעת אף פעם לא הייתה לי רעה כל הזמן אני שרוי רק בטובה. [ואמר זאת ממש כמסיח לפי תומו].

[פכ"ה פל"ד] ויבז עשיו את הבכורה. מי שמתבונן כאן רואה שעשיו לא שת ליבו כלל לשום דבר רוחני כל שהוא ולא עוד אלא אף מבזהו, שהרי הדבר הרוחני היחידי שהיה לעשיו זה היה הבכורה וגם את זה הוא מכר בשביל נזיד עדשים, ואילו בהמשך הפרשה רואים כשעשיו בא ומבין שהפסיד את הברכות ויעקב כבר קיבל את הברכות הוא צועק צעקה גדולה ומרה עד מאוד, עד כדי כך ששמעו אותו ביריחו ונושא קולו ובוכה ממש. וצריך להבין מה קרא לעשיו ממתי מעניין אותו איזה "מי שברך"?

ושמעתי תירוץ מהרב יעקב חיים סופר שליט"א שהכל תלוי מהיכן בא האדם ולכן כשעשיו מגיע מהשדה לאחר שעבר חמש עבירות נוראות בו ביום, מה זה בשבילו בכורה הוא נעשה טמא וכל דבר של קדושה לא מעניין אותו כלל, משא"כ כשהוא מגיע בברכות כל היום היה עסוק במצות כיבוד אב ונתפסה בו קצת קדושה מהמצוה ולכן כאן פתאום הוא מתחיל להבין קצת מה זה ברכות, ומזה אנו נלמד תמיד להיות עסוקים במצוות כדי שנדע להוקיר ולכבד כל דבר רוחני.

[פכ"ו פסוק י"ט-כ"ב] ויחפרו בנחל ויריבו וגו'. עשק, שטנה, ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא ולא רבו עליה" כתבו המפרשים שכאן נרמזו בתי המקדש של עם ישראל הראשון קראו לו עשק משום שהחורבן היה בגלל ביטול תורה כדכתיב: ויאמר ה' על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עוזבם את תורתי וזהו עשק [שין מתחלפת בסמך] שראשם היה שקוע רק בעסקים ולא הלכו לשיעורי תורה והבית השני נחרב בגלל שינאת חינם של קמצא ובר קמצא וזהו שיטנה אבל בהמ"ק השלישי שיבנה בב"א עליו נאמר ולא רבו עליה כי הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ. [ועיין ברמב"ן וברקאנטי].

תוציא את הידים מהכיס

[פכ"ז פכ"ב] ויאמר הקל קול יעקב והידים ידי עשיו. אמרו חז"ל כל זמן שהקול קול יעקב אין הידיים ידי עשיו כלומר אין ידי עשיו יכולות לשלוט. ומקשה הגר"א מוילנא זצ"ל הרי הפסוק אומר הקול קול יעקב והידים ידי עשיו, משמע גם כשהקול קול יעקב עדיין הידיים של עשיו שולטות? ומתרץ הגר"א שמי שיסתכל בפסוק יראה שכתוב ה'קל' קול יעקב דהיינו בלי האות וא"ו ר"ל קל שלומדים בקלילות ולא בכובד ראש וברצינות ובשמחה והתלהבות על זה התורה אמרה הקל קול יעקב והידיים ידי עשיו.

אבל רבותינו דרשו הקול עם וא"ו קול יעקב אין הידיים ידי עשיו, כי אם לומדים בשמחה ובחשק ידי עשיו נשברות, וכן עשיו ציוה את נכדו עמלק ואמר לו כמה שניסיתי להרוג את יעקב לא הצלחתי אני רוצה שאתה תהרוג [ח"ו] את בניו ואגלה לך מתי להלחם עימהם שזה ברגע שהם מרפים מהתורה [ח"ו], וזה שכתוב ויחנו ברפידים ויבוא עמלק, ואמרו חז"ל על שרפו ידיהם מן התורה בא עמלק. וכשהאדם לומד בחשק גדול, כך הוא מוחה את שמו וזכרו של עמלק, ושובר את ידיו של עשיו.

ספק ברכות להקל

עוד פירוש הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו וגו' ויברכהו. מקשה הבא"ח זיע"א אם אתה רואה שקולו זה של יעקב תבין שוודאי זה לא עשיו ואיך אתה מברך ספק ברכות להקל? ועונה הבא"ח שעשיו שהיה רמאי וחשב שגם יעקב כמוהו רמאי וירצה לקחת לו את הבכורה ומסתמא הוא ידבר בקול של עשיו כדי שאביו לא יכירנו, לכן אמר ליצחק אביו כשהוא יבוא מהשדה הוא ידבר בקול של יעקב וכך יעקב כשינסה לדבר כעשיו, אביו ירגיש ולא יברכהו משא"כ עכשיו שאמרתי לאבי שאדבר בקולו של יעקב אין מה לפחד כי יעקב מסתמא ידבר בקולי. אבל עשיו טעה שהרי יעקב אבינו ע"ה בא בתמימות נוראה ומדבר בקולו ממש ועל זה אמר יצחק הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו ויברכהו.

בעבודת ה' אין שאלות

[פכ"ז פ"ל] ויהי אך יצא יצא יעקב וגו' ועשיו אחיו בא מצידו. מי שמתבונן בכל מה שקרא כאן רואה פלא גדול שהרי עשיו היה איש ציד ומומחה גדול היה לצידה ועפ"י השכל הוא אמור לחזור מהציד מהר מאוד אזי איך שייך ללכת ליצחק לאחר כל התהליך של השחיטה והלבשת עורות גדיי העיזים ורבקה אמנו מכינה מטעמים כמו שיצחק אוהב ולא ממהרת, ויעקב נכנס ליצחק ויצחק מריח אותו ומברך אותו ואוכל לאט לאט, זה מאוד מסוכן אבל כאן התורה מגלה לנו יסוד גדול בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך, תעבוד את ה' ללא שאלות וה' יסדר לך את הכל.

וזה בדיוק כוונת התורה ויהי אך יצא יצא יעקב וגו' ועשיו בא מצידו שהקב"ה שלח את המלאך גבריאל והי משחרר את כל מה שתפש עשיו. ומה שאנו צריכים ללמוד מכאן הוא שלפעמים הוא חושב איך אלך להתפלל במניין אני אפסיד כסף, איך אלך לשיעור תורה אני צריך לנוח שיהיה לי כוח לעבוד, אם אלמד וכו' הכל ישתבש אצלי אל תאמין ליצה"ר שלך אלא בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך [שמעתי מר' אליהו דבוש].

ויאמרעשיו בלבו יקרבו ימי אֶבֶל אבי ואהרגה את יעקב אחי: מדוע עשיו הדגיש דווקא את המילה אֶבֶל ולא אמר מות אבי? ועונים חז"ל שעשיו תמיד רצה להרוג את יעקב אלא שלא הצליח כיוון שיעקב עוסק בתורה ממילא עשיו חיפש זמן מתי כבר אוכל להרגו והנה ניזכר שאדם אַבֶל אסור לו ללמוד תורה שנאמר פקודי ה' ישרים משמחי לב ואפילו אומות העולם יודעים שהכוח של עם ישראל הוא מהתורה הקדושה.

מוות וחיים ביד הלשון

[פכ"ז פמ"ו] ותאמר רבקה אל יצחק קצתי בחיי מפני בנות חת אם לוקח יעקב אִשָׁה מבנות חת כאלה למה לי חיים. והדבר תמוה שהרי יש סיבה יותר חמורה שעשיו רוצה להרוג את יעקב? אלא שלא רצתה לדבר לשון הרע ואפילו על עשיו כיון שיש סיבה אחרת למה שאדבר לשון הרע: וידוע כמה גדול חטא לשון הרע וכמו שאמרו חז"ל שקול לשון הרע כע"ז ושפיכות דמים וגילוי עריות, שהרי ברצח אצל קין נאמר גדול עווני מנשוא, ובעריות כתוב אצל יוסף הצדיק ואיך אעשה הרעההגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. בע"ז כתיב לגבי העגל אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלוהי זהב. ואילו לגבי לשון הרע בא דוד המלך ואמר "יכרת ה' שפתי חלקות לשון מדברת גדולות" שהכל כלול בתוך לשון הרע ואפילו הכהן הגדול האיש המקודש ביותר ביום הכיפורים שזה היום המקודש ביותר נכנס לקודש הקודשים שזה המקום המקודש ביותר כדי לכפר על עוון לשון הרע שזה החטא עולה על הכל.

מידע על הכותב

סיפורים קשורים

השאר תשובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *