הרב יפתח סופר – פרשת ויקהל פיקודי (וידאו ומאמרים)

הרב יפתח סופר – פרשת ויקהל פיקודי (וידאו ומאמרים)

פרשת ויקהל


אל תבקשי כלום מהשכנים אני מעדיף לצום בשבת

(פל”ה פ”ג)
לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת.

כידוע הסבירו בזוהר הקדוש שזה נאמר על מי שלא שולט על הכעס שלו, ומבעיר את אש הגהינם שתבער בו. ולכן כולנו צריכים להתחזק ולא להבעיר אש בשבת שזה הכעס, וכמובן שכל השבוע אסור לכעוס אלא שבשבת זה הרבה יותר חמור שכשכועס האדם נשמתו בורחת ממנו ושורה במקומה צד אחר ההיפך מהקדושה, ובשבת יש לך עוד נשמה יתירה ואם זה מסתלק ממך זה כפול ומכופל.
והרמב”ן באיגרתו כותב תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת ובזה תינצל מן הכעס שהיא מדה רעה להחטיא בני אדם, וכאשר תינצל מן הכעס תעלה על ליבך מדת הענווה שהיא מדה טובה מכל המידות טובות.
ומעשה בזמן הבעש”ט באדם שהיה כורך ספרים ושמו שבתאי ופרנסתו היתה בשפע גדול, אלא שלא לעולם חוסן והאיש נעשה קצת זקן וידיו החלו לרעוד והעבודה כמעט ופסקה לגמרי עד שלאט לאט ירד מנכסיו והחל למכור מחפצי הבית היקרים, והגיע למצב שפת לחם כבר לא בנמצא ואין גם מה למכור בבית. והנה הגיע יום ששי ובבית אין כלום, אמר הבעל לאשתו עלינו נאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ולכן אני מבקש ממך אל תבקשי כלום מהשכנים אני מעדיף לא לאכול כלום בשבת מאשר להיזקק לבשר ודם.
והאשה הסכימה כמובן, והבעל כבר פנה לבית הכנסת כמה שעות לפני זמן התפילה ואשתו החלה להתפלל ולבכות לבורא עולם ואמרה – רבונו של עולם, אם זה לא היה שבת לא איכפת לי אבל עכשיו השבת עומדת להיכנס איזה מין שבת זו בלי קידוש ונרות שבת וחלות ודגים אנא רבון העולמים אתה כל יכול תעזור לנו, ואחר שהתפללה החלה לחפש בבית אולי תמצא משהו ששוה שעדיין לא מכרו.
ובאמת הקב”ה ענה לתפילתה והיא מצאה חולצה ישנה שלהם שהכפתורים מזהב ומיד הלכה ומכרה את זה לצורף וקיבלה סכום כסף גדול מאוד וקנתה הכל מוכן הביתה. ובעלה התעכב קצת אחרי התפילה ואחר כך בא הביתה והנה הוא רואה מרחוק אור דולק בביתו וחשב שכנראה אשתו לא עמדה בנסיון וביקשה מאת השכנים צרכי שבת ונרות.
והצטער בלבו אבל אמר לא אצעק עליה ולא אצער אותה ונכנס הבית והריח את כל התבשילים וראה את המפה החדשה וחשב בליבו עדיין שכל זה מהשכנים, ואמר לאשתו שבת שלום בשפה רפה והחל באמירת שלום עליכם עד שהגיע לקידוש ורצה להתחיל לקדש, אבל כאן אשתו עצרה אותו ואמרה לו למה אתה לא שואל מאיפה כל זה אתה יודע שלא היה לנו כלום בביתנו? אני יודע שזה מהשכנים ולא רציתי לצער אותך שעברת על דברי ולכן לא שאלתי.
מי אמר לך שזה מהשכנים, מה פתאום, אתה זוכר את החולצה עם כפתורי הזהב מצאתי אותה ומכרתי את הכפתורים, וכל מה שאתה רואה לך הוא כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וכשמוע הבעל את אשתו שכלום לא מהשכנים שמח שמחה גדולה מאד ואמר לאשתו שימחת אותי מאד ואני רוצה לעשות איתך ריקוד מסביב לשולחן, וכן כל משך הסעודה כל פעם הבעל קם ועשה ריקוד עם אשתו מסביב לשולחן.
ובשולחנו של הבעש”ט בליל שבת ראו אותו כל התלמידים מדי פעם צוחק ושמח מאוד. ובמוצאי שבת קודש הבעש”ט נוסע עם עשרה מתלמידיו לביתו של שבתאי כורך הספרים ונכנסו פנימה ושאל הבעש”ט את שבתאי אמור נא לי איך נהגת אתמול בלילה, כבוד הרב פשוט אשתי שימחה אותי ועשינו ריקוד מסביב לשולחן, אם זה אסור לא ידעתי, אני מוכן לקבל עלי כל מה שיגיד הרב, אמר לו הרב תדע לך אתמול ששימחת את אשתך ורקדת עמה כל מלאכי השרת רקדו עמכם למעלה ובזכות זה ששימחת אותה אתם תזכו השנה לבן שיאיר את העולם וכן היה שנולד להם בן צדיק יסוד עולם.

אני רואה מרכבה עם סוסים אני מבין שכספי הולך להאכיל סוסים

(פל”ה פל”ב)
וימלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה ולחשוב מחשבות וגו’.

לכאורה מה השבח של בצלאל בזה שהוא חושב מחשבות והלא זה כל האדם וגם אם אמר ולחשוב למה צריך להגיד מחשבות?
ויבואר על פי מעשה ברבי חיים מוולאז’ין זצ”ל [תלמידו של הגר”א] שהיה הולך לבקש עזרה לישיבתו הקדושה וולאז’ין. והנה הגיע לאיזה כפרי אחד והסביר לו על מעלת הצדקה שעץ חיים היא למחזיקים בה וכל מה שבישיבה ילמדו תורה בזכות כספו זה נזקף לזכותו וגם זוכים לעושר בעולם הזה וכל שכן לעולם הבא.
ונכנסו הדברים בלב האיש והפריש סכום גדול מכספו לטובת הישיבה ואמר לרב תבוא אלי כל פעם. מהיום אני מפריש את כל מעשרותי לישיבה וכן היה. שפעם פעמיים בשנה הרב היה מגיע אליו ומקבל ממנו את הסכום ומברך אותו אבל כשהרב כבר נזדקן הוקשה לו הדבר ושני בחורים החליפו את הרב במשימה של גביית הצדקה מהאנשים אלא שהבחורים ביקשו מרכבה עם סוסים.
וכשהגיעו לאיש הנזכר לגבות ממנו אמר להם האיש אני מצטער הפעם אני לא נותן. וחזרו הבחורים לרבם הגדול וסיפרו לו, אמר להם קחו אותי אליו וכשהגיע אליו הרב מוולאז’ין קם האיש לכבודו וביקש מחילה שהטריח אותו. שאל אותו הרב האם הפרנסה לא בסדר או שקרה משהו שאתה לא יכול לתת?
ענה ואמר, חס ושלום הפרנסה גדלה מאז שאני מעשר לישיבה, אלא שאני חשבתי שכספי הולך לטובת תלמידי הישיבה שיאכלו וישתו וילמדו תורה אבל אני רואה מרכבה עם סוסים ואני מבין שכספי הולך לסוסים. עדיף כבר שאני יטפל בסוסים שלי, אמר לו הרב את הפסוק הנזכר שנאמר על בצלאל ולחשוב מחשבות וכי מה החידוש בכך?
אלא הקב”ה נתן לבצלאל חכמה כזו שידע לחשוב מה אחרים חושבים כשנותנים נדבה למשכן, שאם הוא חושב בשביל כבוד שכולם יראו שהוא נותן נדבה אזי יניחו את זה בחצר המשכן ומי שחושב לשם שמים יניחו את זה בתוך המשכן. וכן הדבר לגביך אתה שאתה נותן לשם שמים מובטח לך שכספך יגיע ישר לצורך התלמידים. והאיש הנ”ל שמע את הדברים והוסיף נדבה הגונה מאשר בכל פעם על זה שהטריח את רבי חיים מוולאז’ין. ויהי רצון שנעשה כל מעשינו לשם שמים. [כל זה שמעתי מפי קדשו של מרן פאר הדור רבינו עובדיה יוסף שליט”א].

אוי לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת לא אכעיסנו פעם אחרת

(פל”ז פי”ז)
ויעש את המנורה זהב טהור.

מובא במדרש (בראשית רבה סה) מעשה נורא שהגויים רצו להיכנס לבית המקדש להוציא את כלי הזהב אבל הם פחדו להיכנס שהרי כתוב והזר הקרב יומת. וקראו ליוסף משיתא שהיה יהודי מומר והתנהג כגוי לכל דבר ואמרו לו תיכנס אתה והדבר הראשון שתוציא יהיה שלך, אמר להם אני נכנס אני לא מפחד, ונכנס פנימה והנה הוא רואה את מנורת הזהב שכולה מקשה אחת זהב טהור שבעה קנים וגביעים וכפתורים ופרחים הכל מזהב טהור. והוציא אותה החוצה.
אבל כשהגויים ראו זאת אמרו לו, זה לא בשבילך זה למלך אתה תיקח לך איזה מחתה, אבל יוסף משיתא לא הסכים וניסו לפתות אותו שיכנס שוב בכל מיני פיתויים ואמרו לו נעשה אותך מוכס שלוש שנים, והוא לא הסכים. אמרו לו אם לא תיכנס שוב אנו הורגים אותך במיתה משונה.
אמר להם תהרגו אותי והם הביאו שולחן של נגרים מלא סכינים חדים והניחו אותו באמצע והחלו לחתוך אותו לאט לאט והוא החל לצעוק לא על הכאבים אלא כך אמר אוי לי שהכעסתי את בוראי פעם אחת לא אכעיסנו פעם אחרת. עד שיצאה נשמתו [ויצאה בת קול מהשמים ואמרה אשריך רבי יוסף משיתא שאתה מזומן לחיי העולם הבא].
והרב כהנמן זצ”ל הקשה מה קרא לו שנתהפך מן הקצה הגרוע ביותר שלא פחד מעבירה שאפילו גוי מפחד, לקצה הטוב ביותר שנותנים לו את טוב העולם הזה ואם לא אזי הורגים אותו במיתה משונה והוא מסכים למען בוראו מה נתרחש אצלו? ועונה הרב כהנמן זצ”ל על פי פסוק שדוד המלך ע”ה אומר אחת שאלתי מאת ה’ אותה אבקש שבתי בבית ה’ כל ימי חיי לחזות בנועם ה’ ולבקר בהיכלו שלכאורה יש כאן סתירה שבתחילת הפסוק דוד המלך מבקש לשבת בבית ה’ כל החיים ואחר כך אומר ולבקר בהיכלו שהוא רוצה רק לבקר שם ולא להיות קבוע?
ועונה הרב שבאמת דוד המלך מבקש ורוצה ומשתוקק לשבת כל ימי חייו בבית ה’ אלא שידוע שיש יצר הרע שעלול יום אחד להפילו לרחוב הטמא ולזרוק אותו מהבית מדרש. ועל זה ממשיך דוד המלך ואומר ואם ח”ו היצה”ר יוציאני מהבית מדרש לרחוב אני מעכשיו מבקש רבונו של עולם תחזירני לפחות לבקר שעצם הביקור שלי בבית המדרש יזכיר לי שאין תענוג עילאי יותר מללמוד תורת אלקים חיים.
ועל פי זה יובן מה קרא עם יוסף משיתא שהוא נכנס לבית המקדש והרגיש איך השכינה שורה עליו שזה תענוג אדיר, שכל התענוגים בעולם הזה אפילו לא אחוז מזה והוא הבין שזה תענוג לנשמה וכל התענוגים בחוץ זה תענוגי הגוף. אבל מצד שני הוא גם הבין שגם יסורי הנשמה זה הרבה יותר מיסורי הגוף והחל לפשפש במעשיו ורצה לחזור בתשובה בליבו פנימה, ולכן גם כשהציעו לו את תענוגי הגוף לא התייחס כלל וכן כשאמרו לו נהרוג את הגוף שלך במיתה משונה אמר להם בגוף אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים אבל בנשמה שלי אתם לא תפגעו [שמעתי מהרב ראובן אלבז שליט”א].


פרשת פקודי


והנה בא הבן של העשיר והחריב לו את ביתו.

(פל”ח פכ”א)
אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו’.

רבותינו פירשו למה נקרא שמו משכן שנתמשכן בעוונותינו. וגם ציפור מצאה בית ודרור קן לה ואילו לקב”ה אין בית והכל בגללנו וידוע כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו וכל אחד מאיתנו צריך לחשוב שזה בגללו. ולשפר מעשינו הרעים.
ובראש ובראשונה לברוח ממחלוקת כמו מאש, שראינו עם קורח ועדתו שהיו ראשי סנהדראות וגדולי עולם אבל המחלוקת שרפה אותם. ואילו און בן פלת שאשתו גרמה לו לצאת מהמחלוקת נשאר בחיים. וכן ידוע שהיום יש לנו מקדש מעט שזה נקרא בית הכנסת ואם נשמור שם על הקדושה ודאי שזה יקרב את המקדש הגדול.
ושמעתי משל מהרב ניסים יגן זצ”ל באדם עשיר שבנה לו בית מפואר ביותר כדי לגור בו אבל לא ארכו הימים והנה צרה צרורה בא הבן של העשיר והחריב את הבית של אביו. והאבא הצטער מאוד אבל לאחר כמה שנים בנה לו שוב בית מפואר וגם כן גר בו כמה שנים ושוב פעם הצרה הגיע והבן שלו בא והחריב לו את ביתו.
והאבא החל לנדוד בדרכים ולחפש מחסה מהקור והגשם. עד שראה איזה ביקתה אחת ונכנס פנימה לנוח מעט אבל אחר כמה רגעים בא הבן וגירש את אביו בבזיון מהביקתה, עד שלימים רבים והאבא בנה בית מפואר מאין כמותו ושם שומרים חמושים בכניסה והנה הבן רצה להיכנס לארמון המפואר וכמובן שלא כל כך מהר הכניסו אותו.
והנמשל שהאבא זה אבא של כל עם ישראל, הקב”ה, והבן זה אנחנו שהחרבנו לו את הבית המפואר הראשון וגם את הבית השני ובינתיים יש לו משהוא קטן שזה בית הכנסת ואם אתה מדבר שם דברי חולין אפילו בעניני פרנסה אתה גורם סילוק שכינה וזה אפילו שלא בשעת התפילה וכ”ש בשעת התפילה או קריאת ספר תורה. ומי שמדבר בחזרה כתוב בשו”ע גדול עוונו מנשוא וכשיבנה הקב”ה את הבית השלישי אתה גם תרצה להיכנס לכן כדאי שנזהר לשמור על קדושת בית הכנסת ולא נדבר שם שום מילה של חול.

מי שמצליח לעלות עד סוף הבניין יקבל ממני פרס גדול

(פ”מ פי”ח)
ויקם משה את המשכן וגו’.

הקב”ה אמר למשה תקים את המשכן אמר לו משה אבל איך הרי זה כבד אמר לו הקב”ה אתה תניח את הידים מלמטה והמשכן לבד יתרומם וכן היה. ואילו בפסוק אנו רואים שהתורה אומרת ויקם משה את המשכן ולכאורה הוא התרומם לבד? ועוד יש להקשות למה בכלל הקב”ה אמר למשה להניח את ידיו למטה הרי הוא יודע שהוא לא יצליח אלא זה יתרומם לבד?
אלא כאן התורה רצתה ללמדנו יסוד גדול מאוד בעבודת ה’ שאת כל הפעולות שנראה לנו שאנו לא מסוגלים לעשות אם רק נתחיל הקב”ה יעשה את שאר העבודה כמו שאמרו חז”ל שהקב”ה אמר לנו תפתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתחו של אולם שקרונות ועגלות נכנסות בו ואם אנו רואים שעדיין לא זכינו לפתחו של אולם זה סימן שגם פתח כחודו של מחט עדיין לא פתחנו.
ואולי עשינו הרבה פתחים יותר גדולים משל מחט, אבל הבעיה שסגרנו אותם שאמרנו שנתחיל שיעור תורה יום יום אבל פתאום יש חתונה או בר מצוה או עבודה והפתח הזה נסגר, כמה פעמים התחלנו ללמוד חוק לישראל עם התפילין אבל גם זה יצר הרע לקח לנו, כמה פעמים התחלנו סדר חדש אבל לאחר קצת זמן גם זה נעלם. ואנחנו צריכים לזכור שזה רק ההתחלה קשה אבל אח”כ הקב”ה עושה הכל.
ומשל למלך שבנה בנין של חמש מאות קומות ואמר מי שיצליח לעלות עד לראש הבנין יקבל ממני פרס גדול מאוד. ובאו כמה אנשים והחלו לעלות אבל אחרי עשרים קומות התעייפו, בפרט שנזכרו שיש עוד ארבע מאות שמונים קומות ויש כאלה שעלו שלושים ונתעייפו.
אבל בא אחד אמר אני עולה כי אני יצליח שהרי המלך הזה לא יעשה דבר שאי אפשר לעמוד בו, והחל לעלות עשר ועוד עשר עד שהגיע לקומה חמישים והנה הוא רואה מעלית ועלה איתה עד קומה חמש מאות וקבל את הפרס הגדול. עד כאן המשל. והנמשל ברור שגם אם נראה לך שלא שייך שתסיים את הש”ס למשל אתה רק תתחיל ובסוף תבוא המעלית.
תם ונשלם ספר שמות – השיר והשבח לנורא עלילות.

 

מידע על הכותב

סיפורים קשורים

השאר תשובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *