החלב של נחום
(פי”ג פי”ז)
ויהי בשלח פרעה פרעה את העם ולא נחם וגו’.
ויהי בשלח פרעה פרעה את העם ולא נחם וגו’.
והנה הגיע זמן הגאולה בא משה רבינו לנחום ואמר לו תסגור את בית החרושת יוצאים ממצרים, אבל נחום לא הסכים ומשה רבינו גזר לא לקנות יותר מהחלב של נחום לכן המשנה אמרה ולא בחלב נחום. ומי אמר שנחום לא יצא אולי בסוף הוא יצא עם בני ישראל? אמר לו זה כתוב מפורש ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחום! ועל זה נאמר עם עקש תתעקש.
על מגש או בתוך הקוצים
(שם)
ויהי בשלח פרעה וגו’ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו’.
ויהי בשלח פרעה וגו’ ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא וגו’.
ומעשה בשלושה גויים שבאו לרב העיירה ואמרו לו יש איתנו שלושה יהודים ובאמרם זאת הצביעו עליהם שהרב יראה אותם. ואמרו לרב יש לך שעתיים לפדות אותם כל אחד מהם עשרת אלפים דולר ואם לא תביא תוך שעתיים אנו שוחטים אותם. הרב אמר להם אני הולך להשיג את הכסף אנא אל תיגעו בהם. והרב רץ במהירות לאנשים באזור התעשיה וביקש מהם בתחנונים שיעזרו שזה פיקוח נפש ממש והנה תרמו לו בעין יפה אלפי דולרים ובתוך פחות משעה הרב מחזיק שלושים אלף דולר.
אבל הרב הלך לישיבה שלו ואסף איזה עשרה בחורים חזקים ואמר להם בואו אתי והביא אותם לשם ואמר להם תרביצו גם לגוים וגם ליהודים בלי לרחם על היהודים, וכך עשו. והנה רואים שהיהודים שהיה עליהם זקן ופיאות זה התעופף מיד מהפנים שלהם וראו כולם שזה סתם תחפושת ובאמת כולם גויים שרצו לעשות תחבולה לגרוף כסף, ואזי שאלו כולם את הרב איך ידעת? אמר להם הרב כשאני הולך לבקש מאנשים תרומה לישיבה עשר דולר לחודש אני צריך להזיע עד שאני מצליח. ואילו כאן אספתי סכום אדיר בפחות משעה והבנתי שאת הכסף שרוצים לתת לישיבה זה מצוה מאוד גדולה ולכן זה קשה. אבל כאן שנתנו בלי לחשוב וכל כך מהר הבנתי אין כאן מצוה ע”כ המעשה.
ומכאן נלמד אנו שכל פעם שאנו מסופקים אם לעשות מעשה כזה או כזה נבדוק ומה שיותר קשה זה סימן בדרך כלל שזה הנכון לעשות. ושמואל הנביא אמר לשאול לא להקריב את הקרבן אלא עד שהוא יגיע ובסופו של דבר שאול הקריב ולא חיכה לשמואל וכששאל אותו שמואל למה לא חכית לי, אחת התשובות היתה כך ואתאפק ואעלה העולה: ורש”י פירש שהרגשתי שיותר קל לי להמתין לך ולכן לא המתנתי עד כאן. ולפי מה שהסברנו זה מובן היטב שבגלל שראיתי שקשה לי לא להמתין לא המתנתי, ואין זה סותר את דברינו כי כאן היה ציווי מפורש לשאול לחכות ולהמתין וכל דברינו שאמרנו זה רק במקום ספק. ושאול נתנסה בנסיון רם ונישא.
נשק סודי
(פי”ג פי”ח)
ויסב אלקים וגו’ וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים.
ויסב אלקים וגו’ וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים.
ומעשה בזמנינו באיזה אדם שנסע ברכבו ובדרך שמע קלטת של הרב דן סגל שליט”א והרכב שאחריו החל לעקוף אותו וזה לא שם לב וגם החל לעבור לצד השני כשההוא מאחריו ממש נוסע מהר והנה ברגע האחרון הוא שומע את הצופר שמצפצף ומיד חזר למסלול הראשון ועמד בצד כמה דקות רק להירגע שהוא הבין שעוד רגע ח”ו היה יכול להיות תאונה קטלנית, אבל דבר אחד לא נתן לו מנוח שהרכב שאחריו היה אוטו קטן והצופר היה של משאית ונשאר בצריך עיון. והמשיך לנסוע.
וכמובן שממשיך לשמוע את הקלטת של הרב הנזכר. וכשהגיע לאותו ענין שקודם שמע והנה הוא שומע שוב את הצופר של המשאית שנשמע מתוך הקלטת עצמה כשהקליטו לפני עשר שנים ועברה משאית וצפרה וגם זה הוקלט ע”כ ומזה ילמד האדם שאם הוא בנסיעה וכדומה לא ישמע רשת ג’ שרוצה לדוג את נשמות ישראל ולא את הגלים למיניהם אלא רק דברי תורה ועושה חדשות בעל מלחמות.
התרנגול והעטלף
(שם)
וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים.
וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים.
ואחד הרשעים שאל את רבי אבהו מתי יבא המשיח אמר לו רבי אבהו: כשתראה חושך בעינים תדע שבא המשיח. ולמה זה דומה לתרנגול ועטלף שהיו בלילה ושאל העטלף את התרנגול למה אתה מחכה, אמר לו התרנגול: שהוא מחכה לבוקר שאז השמש תזרח. ואתה למה מחכה, שאל התרנגול את העטלף, אמר העטלף גם אני מחכה לשמש שתזרח. אמר לו התרנגול, אני מחכה לשמש שתזרח כי יש לי עינים לראות את האור אבל אתה עטלף הרי עיוור ובשביל מה לך שמש.
אותו דבר אמר רבי אבהו לרשע אתה שאתה עסוק בעבירות כל היום אתה רודף אחר הכסף והתאוות של העוה”ז אתה שרוי בחושך שנאמר ורשעים בחושך ידמו אבל הצדיקים נמצאים באור שעוסקים בתורה ובמצוות וכתוב כי נר מצוה ותורה אור. ולכן כל אחד מאיתנו יבדוק היכן הוא נמצא דהיינו לאן הוא נמשך יותר לשיעור תורה או לארוחת צהרים, היכן הוא אוהב להיות יותר בים הכינרת או בים התלמוד.
ומעשה ברבינו הגדול הראש”ל הרב עובדיה יוסף שליט”א שהיה במצרים ומתחתיו היה גר קראי, ובשבת קודש אצל הקראים כל הבית חושך [כי הם בטפשותם כי רבה מסבירים את הפסוק לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת שרק בבית שיושבים בו אסור אבל כשהקראי יוצא מהבית עושה על האש ושוכח שגם אותו אח”כ יניחו על האש] והיה חור בתקרה של הקראי הנ”ל והיה מגיע לו אור מביתו של הרב, והרב היה יושב ולומד ומניח את רגלו על החור, והיה הקראי צועק לרב מלמטה רגלי חסידיו ישמור, והרב ענה לו את המשך הפסוק ורשעים בחושך ידמו עד כאן. ויהי רצון שנהיה תמיד באור.
תביאו לי מסכת סוכה
(פי”ג פי”ט)
ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו’.
ויקח משה את עצמות יוסף עמו וגו’.
ומספרים על רבי לוי יצחק מברדיטשוב סניגורן של ישראל שבמוצ”ש לא היה ישן והיה אומר שהיד שלו כואבת מאוד כיון שיום שלם היא לא הניחה תפילין וכל רגע היה יוצא לראות אם הגיע הזמן שהוא כבר יכול להניח תפילין. וכן ידוע המעשה שרבי לוי יצחק מברדיטשוב הגיע לאחת העיירות בערב יום כיפור ועלה חזן לכל נדרי וערבית ובסיום התפילה לא ירד מהתיבה אלא החל באמירת תהלים מילה במילה כמונה מרגליות ויהלומים עד אור הבוקר סיים את התהלים והחל בברכות השחר ושוב פעם היה החזן וכן במוסף מנחה נעילה וערבית ולא ירד מהתיבה אפילו פעם אחת עד שאנשים שלא הכירו אותו התחילו ללחוש זה אדם או מלאך.
ומישהו הזמין אותו להבדלה ואחר ההבדלה הרב נפל וכמעט שהתעלף. העירו אותו מיד והביאו לפניו אוכל ושתיה אבל הרב אמר אני מבקש שתביאו לי גמרא מסכת סוכה יום שלם לא למדתי גמרא אני זקוק לג.מ.ר.א. והביאו לו גמרא והיה מישהו שהתחבא שם וסיפר שהרב לא נגע באוכל, ולמד את מסכת סוכה בעמידה כל הלילה, והלואי ונזכה לידבק באבק רגליהם.
(פי”ד פכ”א)
ויט משה את ידו על הים, ויולך ה’ את הים וגו’ וישם את הים לחרבה ויבקעו המים ע”כ.
ויט משה את ידו על הים, ויולך ה’ את הים וגו’ וישם את הים לחרבה ויבקעו המים ע”כ.
בתוך הים הסוער
(פי”ד פכ”ב)
ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ע”כ.
ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ע”כ.
ולפי זה אפשר להוסיף עוד ענין שיש בני אדם שנכנסים לתורה אע”פ שעל פי הטבע אין הוא מסוגל כמעט בגלל כל מיני הפרעות מבית ומחוץ ובכל זאת הוא נכנס לעומק התורה ועליהם נאמר ויבואו בני ישראל בתוך הים דהיינו שלהכנס לתורה בשבילם זה כמו ליכנס לתוך ים סוער מרוב דוחק וקושי ואחר שהם נכנסים במסירות נפש לתורה נעשה להם יבשה דהיינו שהקב”ה מסדר להם את כל הבעיות.
כמו שהגמ’ בע”ז אומרת (יט.) כל העוסק בתורה הקב”ה עושה לו חפציו שנאמר כי אם בתורת ה’ חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. וכן מה שאמר הקב”ה ליהושע בן נון לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה וכו’ כי אז תצליח את דרכיך וכו’. וכן שהתורה של מי שלומד במסירות נפש מגינה על כל העולם וזה שאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם. רוצה לומר שהמים שזה התורה שלהם חומה לעם ישראל מכל האויבים מימין ומשמאל.
ואילו החלק השני אומר עד שאני לא מחתן את כל הילדים ועד שאני לא גומר עם המשכנתא וכל מה שמסביב, אני לא נכנס לתורה ורק לאחר מכן אלך ללמוד תורה, עליו נאמר ויבואו בני ישראל ביבשה בתוך הים דהיינו קודם כל יבשה שזה כמו חוף מבטחים מקום בלי צער ואז נעשה לו בתוך הים שנערמים עליו קשיים שוב וקשה לו ללמוד וגם המים להם חֵמָה, כלומר שהמים שזה התורה כועסת עליהם שרק אחרי הכל באו ללמוד תורה.
ואדרבה אם האדם רואה שקשה לו ללמוד תורה זה סימן שהלימוד הזה דוקא יצילהו ביום הדין הגדול והנורא ששלמה המלך אמר, אף חכמתי עמדה לי. תורה שלמדתי באף דהיינו בקשיים ובצער היא שעמדה לי ביום הדין. וכן הפסוק אוגר בקיץ בן משכיל. רוצה לומר שהקיץ זה זמן של טיולים שהרבה הולכים לים ולכיוצא בזה אבל מי שהוא משכיל אוגר תורה ונוטל שכר כנגד כולם שעל זה רמז דוד המלך ע”ה אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה’, שחוץ מהפשט שדל זה עני אפשר לפרש גם אשרי משכיל אל זמן שהוא דל מתורה שזה הקיץ ובין הזמנים ואעפ”כ הוא יושב ולומד תורה אזי ביום רעה ימלטהו ה’.
כמה חשובה האשה ששולחת את בעלה ללמוד תורה
(פט”ו פ”כ)
ותקח מרים הנביאה וגו’ את התוף בידה ותצאנה וגו’ ותען להם מרים שירו לה’ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, ע”כ.
ותקח מרים הנביאה וגו’ את התוף בידה ותצאנה וגו’ ותען להם מרים שירו לה’ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, ע”כ.
אבל מה שיש לשאול זה, מה ענתה להם מרים שכתוב ותען להם מרים. וכל הדגש של מרים זה היה הסוס שאמרה, שירו לה’ כי גאה גאה. ולמה? סוס ורוכבו רמה בים, וכן לא מובן איך שלמה המלך החכם מכל אדם אומר בשיר השירים לסוסתי ברכבי פרעה דימיתיך רעייתי, שאם אדם יגיד לאשתו שהיא דומה לסוסה היא עוד תתן לו פרסה?
ושמעתי פירוש נפלא: שכשבני ישראל עמדו לצאת ממצרים באו נשות ישראל למרים הנביאה ושאלו אותה מה יהיה אחר יציאת מצרים. ואמרה להן מרים שיהיה מתן תורה, ואזי שאלו אותה אם גם נשים חייבות במצות תלמוד תורה, אמרה להן מרים, לא, כיון שנשים צריכות לטפל בעניני הבית ובילדים הן פטורות. ואזי שאלו אותה הנשים, אם כן יציאת מצרים זה רק לגברים וזה מה שפרעה אמר לכו נא הגברים ועבדו את ה’. ועל השאלה הזו מרים לא ידעה מה לענות?
אבל בקריעת ים סוף ותען להם מרים שירו לה’ כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, דהיינו הסוס הזה מה הוא עשה שהוא צריך לטבוע בים? אלא רק זה שהוא שותף בלי ידיעתו ובעל כרחו למצרי הוא טובע בים בדיוק כמו המצרי וא”כ אשה שהיא שותפה לבעלה ושולחת אותו לבית המדרש ולבית הכנסת ושולחת את בניה לתלמוד תורה מדעתה ומרצונה כמה שכרה גדול!
וזה מה שאמר שלמה המלך לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי, רוצה לומר כמו הסוסה של פרעה שהיתה שותפה וקיבלה עונש כראוי כך רעייתי אמר לה שלמה אם תשלחי אותי לבית המדרש שכרך רם ונישא. ורבינו הגדול הרב עובדיה יוסף שליט”א כתב בספרו מאור ישראל שאשה ששולחת את בעלה ללמוד יש לה שכר כאילו היא לומדת תורה לשמה והוא עוד אמר שאם אשה היתה יודעת כמה יציל אותה הלימוד תורה של בעלה בעולם הזה ובעולם הבא היא היתה מגרשת אותו עם מטאטא מהבית שילך ללמוד תורה.
מי מרגיש את המתיקות של התורה
(פט”ו פסוק כ”ב-כ”ה)
ויסע משה את ישראל וגו’ ולא מצאו מים ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וגו’ וילונו העם על משה לאמר מה נשתה ויצעק אל ה’ ויורהו ה’ עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו’.
ויסע משה את ישראל וגו’ ולא מצאו מים ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם וגו’ וילונו העם על משה לאמר מה נשתה ויצעק אל ה’ ויורהו ה’ עץ וישלך אל המים וימתקו המים וגו’.
ועל זה צועק משה לה’ וה’ מורה לו עץ שזה לשון עצה ומהי העצה וישלך אל המים, רוצה לומר שאם האדם רוצה להרגיש את המתיקות של התורה צריך להשליך את כולו לתוך המים שזה התורה ואזי וימתקו המים, שכמו שאם האדם טובל במקוה ומשאיר אוזן בחוץ, הטבילה לא טבילה. וכן אפילו שערה אחת בחוץ חייב לחזור ולטבול שוב, כך זה בלימוד התורה שאם האדם רוצה להנות ולהרגיש את המתיקות בתורה חייב להיכנס ברמ”ח אבריו ושס”ה גידיו לתורה ואם האוזן ממשיכה לשמוע שירים לא יפים אז הוא לא נכנס בכלל לתורה וכאילו כולו בחוץ וכן אם הפה ממשיך לדבר לשון הרע או שהעין ממשיכה לראות דברים אסורים אזי הוא כולו מחוץ לתורה ולעולם הוא לא ירגיש את המתיקות שבתורה.
ומשל למה הדבר דומה, לאדם מסוים שהוזמן לסעודה חגיגית עם מיטב המאכלים והמעדנים, והאדם הזה אכל שתי מנות פלאפל והלך לסעודה ואכל מעט והפסיק. והנה ניגש אליו בעל הבית ואומר לו תאכל אין צורך להתבייש, אמר לו המזומן תשמע אני לא רוצה לפגוע בך אבל האוכל הזה ממש לא טעים לי, הפלאפל שאכלתי לפני חצי שעה הרבה יותר טעים לי מהבשר הצלוי הזה. אמר לו בעל הבית זה לא שזה לא טעים אלא פשוט אתה שבע מהפלאפל. עד כאן המשל.
והנמשל ברור שהתורה לכשעצמה הכי מתוקה בעולם אלא שאנחנו קצת השבענו את האוזנים בגלי צה”ל ואת העינים עשינו כמו וישרים ועם הפה דיברנו הרבה שטויות ולכן כשאנו מגיעים לבית מדרש אנחנו נרדמים. ויהי רצון שנטעם את הטעם המתוק שבתורה, אמן.
מחשבה טובה זה מעשה
(פט”ז פט”ו)
ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא. ויאמר משה אליהם הוא הלחם אשר נתן ה’ לכם לאכלה, ע”כ.
ויראו בני ישראל ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא. ויאמר משה אליהם הוא הלחם אשר נתן ה’ לכם לאכלה, ע”כ.
מעלין בקודש ואין מורידין
(פי”ז פי”א)
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק ע”כ.
והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק ע”כ.
ואילו כדי להפסיד במערכה נגד היצה”ר שזה עמלק מה נאמר וכאשר יניח ידו וגבר עמלק, רק נחים קצת היצה”ר גובר ח”ו. עמלק זה ראשי תיבות עם לא קל, או עם לא קשה, הכל תלוי במעשינו אם נלך בדרך התורה זה עם לא קשה. ויהי רצון שה’ ישמיד את כל העמלקים למיניהם ויבנה בית המקדש בב”א.
