להיות עבד ה’
(פכ”א פסוק א-ו)
ואלה המשפטים וגו’ כי תקנה עבד עברי וגו’.
ואלה המשפטים וגו’ כי תקנה עבד עברי וגו’.
ואם אתה רוצה לידע איך תוכל להתגבר על היצרים שלך תזכור שאתה עברי דהיינו שאתה עובר מהעולם הזה ולא נשאר כאן. או עברי דהיינו יהודי ואתה המובחר באנושות כולה ואיך אתה יכול לקלקל נשמה טהורה שקיבלת.
או עברי פירושו לשון עֵבֶר שאפילו כל המשפחה שלך והחברים שלך בעבר אחד לא של תורה אתה תהיה בעבר השני. שזה ההלכה הראשונה בשולחן ערוך שאומר הרמ”א ואל יבוש מפני המלעיגים עליו בעבודת ה’ שכמה גברים לא לובשים טלית קטן למרות שיודעים שזה שקול כנגד כל המצוות רק בגלל הבושה. וכמה נשים לא לובשות בגדי צניעות וכיסוי ראש בעיקר מפני הבושה.
וההמשך של הפסוק, שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם. דהיינו ששים שנה תעבוד את בורא עולם ואל תבזבז את ימיך. כי בשביעית תצא לחופשי חינם דהיינו ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואח”כ אתה חפשי מהמצוות. ושם בעולם האמת גם אם תרצה לעשות מצוות כבר זה חינם ואין שכר.
ואומר עוד אם בגפו יבוא בגפו יצא, גפו זה אותיות גוף שהאדם השקיע את חייו לצרכי הגוף ושכח מהנשמה והשאיר אותה עניה ודלה, אזי בגפו יצא. ה’ אומר לו צא ממחיצתי אבל אם בעל אשה הוא שאשה זו תורה ויצאה אשתו עמו וכמו שנאמר בהתהלכך תנחה אותך בשכבך [בקבר] תשמור עליך [התורה שלמדת אם למדת] והקיצות [בתחיית המתים] היא תשיחך התורה תהיה הסניגור שלך.
אבל אם אדוניו שזה הקב”ה יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות. דהיינו שהקב”ה נתן לו אשה שזה ראשי תיבות אכילה שתיה הנאות. וילדה לו בנים או בנות והוא השתמש בזה רק להנאת גופו, וזה רמוז במילה לּו שיש בה דגש, אזי האשה וילדיה תהיה לאדוניה כל התורה והמצוות שלו חוזרים לאדון העולם, והוא יצא בגפו והוא יוצא ממחיצתו של הקב”ה שהוא השקיע בגפו שזה הגוף ושכח את הנשמה.
אבל אם אמור יאמר העבד דהיינו האדם רוצה לחזור בתשובה ולהיות עבד ה’, ואומר אהבתי את אדוני שזה הקב”ה את אשתי שזו התורה ואת בני שזה המצוות לא אצא חופשי, אני לא רוצה לצאת לחופשי בלי תורה ומצוות ח”ו. מיד הקב”ה שהוא אל רחום וחנון בא ומגישו אליו שנאמר והגישו אדוניו אל האלקים שאלקים זה גימטריא ‘כולל’ רוצה לומר אם אתה רוצה שהתשובה שלך תפייס אותי, אומר הקב”ה תיגש לכולל ותלמד תורה.
[פכ”א פסוק ו] והגישו אל הדלת. דהיינו שתתעסק בדלת אמות של הלכה שמיום חורבן הבית אין לקב”ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה. או אל המזוזה, דהיינו שתהיה קבוע כמו המזוזה, ולא כמו דלת שפעם פתוח ופעם סגור, כמו שנאמר אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז. ורצע אדוניו את אזנו במרצע, שמהיום האוזן תשמע תורה ולא שירים רעים ועבדו לעולם, דהיינו שזוכה להגיע לעולם הבא. ויהי רצון שנזכה להיות בני העולם הבא.
שמן זית או מטפחת ראש?
(פכ”א פי”ט)
אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו וניקה המכה וגו’.
אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו וניקה המכה וגו’.
וכעין זה מובא בגמרא באיזה אשה שתבעה לבית דין אדם מסויים שהוריד לה את כיסוי הראש וראו את השער שלה, והנתבע טען שהאשה הזו לא איכפת לה כלל להיות בלי כיסוי ראש ואמרו לו בבית הדין להביא ראיה. מה עשה אותו האיש, לאחר כמה ימים הוא ראה את אותה אשה וזרק קצת שמן זית על הריצפה. מיד אותה אשה הורידה את המטפחת ואספה את השמן זית עם המטפחת וראו זאת עדים והאיש הנ”ל זוכה בדין.
טפח אחד בלבד יכול להמית!
(פכ”ו פל”ג)
וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו וגו’.
וכי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור ולא יכסנו וגו’.
ואומר הגאון מוילנא ז”ל שזה רמוז בפסוק שכתוב, וכי יפתח איש בור עם האות ואו דהיינו בור שהוא ממש בור שממית לכן הוא עם האות ואו, ואילו בהמשך כתוב או כי יכרה איש בר בלא האות ואו שזה חסר טפח, ואפשר להוסיף שהמילים איש בר יוצא בגימטריא קטנה תשעה שזה רומז לתשעת הטפחים שהשלימם לעשרה.
העונש והשכר
(פכ”ב פ”ה)
כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה ע”כ.
כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה ע”כ.
והודיע הכתוב שאחר שיש רשות לאש לא לרשעים לבד אלא גם ונאכל גדיש שזה תינוקות של בית רבן שהם היו ערבים במתן תורה עלינו, והודיע הכתוב שפעמים שלא יספיק זה ומצטרף גם גדולי ומופתי הדור שנלקחים בעוונות הרשעים שבדור, אבל מי משלם? אומרת התורה שלם ישלם המבעיר את הבערה דהיינו הרשע ישלם הכל את כל הנזק שהוא גרם בגלל רשעותו.
ולכן אומר אור החיים שהאדם צריך להתגבר על תאוותו הסרוחה כי התשלום יהיה כבד מנשוא, ואפשר להוסיף אולי, שהרי מדה טובה היא פי חמש מאות ממידה רעה כגון אם על זה שחיללת שבת, נאמר שהקנס הוא אלף דולר, לדוגמא, אזי אם שמרת שבת השכר שלך הוא 500 אלף דולר. ואם יחשוב האדם כמה שכר גדול מחכה לעובדי ה’ וכמו שאומר דוד המלך ע”ה אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה.
מנהל הבנק
(פכ”ב פכ”א)
כל אלמנה ויתום לא תענון.
כל אלמנה ויתום לא תענון.
והמנהל פנה לרב ואמר לו כבוד הרב יגיד לי למה הוא בא אני מתחנן. אמר לו הרב, רבותינו אמרו כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע ואני רציתי להגיד לך משהוא רק אני מפחד שלא תשמע לכן אני לא אומר כדי שלא אעבור על דברי חכמים. אנא ממך תגיד לי כבוד הרב מי אמר לך שלא אשמע אני ישתדל לקיים.
אמר לו הרב תשמע יש איזה אשה אלמנה שבעלה נפטר לפני שלושה חדשים והיא לא שילמה משכנתא כבר שלושה חדשים, ושלחתם לה מכתב השבוע שאם היא לא תשלם את המשכנתא עד סוף השבוע אתם זורקים אותה לרחוב, ואתה אדוני המנהל חתום על המכתב. כבוד הרב אני לא קובע כלום, מעלי יש מנהלים גדולים שהם אמרו לי לעשות זאת הבנק הזה לא שלי! ידעתי שלא תשמע, אוי ואבוי לי שעברתי על דברי חכמים וכי אני לא יודע שהבנק הזה לא שלך רק רציתי שתעשה משהוא והרב החל לבכות.
אמר לו המנהל כבוד הרב אתה יודע מה, תגיד לאשה הזו שאת כל המשכנתא שלה אני משלם גם על השלושה חדשים וגם את כל השנים הבאות. עכשיו הרב רגוע. וכשמוע הרב את הדברים יוצאים מפורש מפי המנהל הגדול חיבקו ונישקו ובירכו בהרבה ברכות גדולות ובירך על הכיבוד שהוגש לו, ע”כ המעשה. [שמעתי ממורינו ורבינו הגאון הגדול מרן רבי עובדיה יוסף שליט”א].
למה קיבלת כסף מיותר?
(פכ”ב פכ”ד)
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וגו’.
אם כסף תלוה את עמי את העני עמך וגו’.
האדם שעף באויר
(פכ”ב פ”ל)
ואנשי קודש תהיון לי וגו’.
ואנשי קודש תהיון לי וגו’.
בסך הכל חסר מלח
(פכ”ג פ”א)
לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס.
לא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס.
ומה הסיבה לכל זה. אומרים חז”ל שבזמן שאול סיפר לשון הרע אחד על השני כמו שדוד אומר בתהלים (נד,ב) ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו. וכן דואג האדומי שדיבר על אחימלך ובסוף הרג את כל עיר הכהנים, ואילו בזמן אחאב כמה שהיו רשעים לא דיברו לשון הרע כפי שרואים שאליהו הנביא אומר אני נותרתי נביא לה’ לבדי. בו בזמן שיש עוד מאה נביאים בשתי מערות, שעובדיה הנביא לוה כסף מאחאב כדי לפרנסם ואף אחד לא דיבר לשון הרע על עובדיה שהרי איזבל המרשעת חיפשה נביאים להרגם.
ודברי חז”ל אלו צריכים ביאור וכי מה זה משנה אם דיברו לשון הרע או לא דיברו ברגע שעבדו עבודה זרה ועברו על כל התורה איך ניצחו במלחמות? ומובא בחפץ חיים, שברגע שיהודים עושים עבירות מיד עולה השטן לקטרג והקב”ה אומר לו שתוק לא רוצה לשמוע אותך, אתה רק אחד ואני כתבתי בתורה על פי שנים עדים יקום דבר, לך תביא איתך עוד עֵד ואז יורד היצר הרע למטה לחפש אנשים שמדברים לשון הרע ועולה איתם ביחד לקטרג, והם אותם אלה שגורמים לכל החורבן בעולם. וזה מה שהפסוק אומר לא תשא שמע שוא שרבותינו אמרו שזה לא לדבר ולא לשמוע לשון הרע. ואל תשת ידך עם רשע שזה היצר הרע. שהרי אם אתה תדבר לשה”ר אתה מתחבר ליצה”ר להיות עד חמס.
וזו היא הסיבה שבזמן שאול נפלו בקרב כי היו ליצה”ר עוד עדים על עוונות ישראל ואילו בדורו של אחאב לא היו ליצה”ר עדים ולכן הוא לא יכל לקטרג.
ומעשה בחפץ חיים שהלך עם אחד הרבנים לשליחות חשובה באחד המקומות והתארחו אצל איזה משפחה והגישו לפניהם לאכול את הארוחה. והנה ניגשה אליהם בעלת הבית ושאלה אותם אם האוכל טעים או חסר משהו, אמר החפץ חיים האוכל טעים מאוד לא חסר כלום, והשני גם אמר טעים מאוד אבל חסר קצת מלח. אמר לו החפץ חיים אם הייתי יודע שכך יקרה הייתי מיותר על כל השליחות הזו. למה מה עשיתי אמר הרב הנ”ל.
אתה דיברת לשון הרע. וכי אתה חושב שבעלת הבית מבשלת יש לה עוזרת ועכשיו היא תלך לצעוק עליה, למה לא שמת מלח הרי את יודעת שרבנים חשובים באים אלינו?! ואז העוזרת תענה לה ודאי ששמתי מלח, ובעלת הבית תגיד לה זאת אומרת שהרב משקר אם כך את אומרת אני מפטרת אותך, אמר לו הרב הנ”ל, הרב מה עשיתי בסך הכל אמרתי שחסר מלח למה אתה עושה כל כך ענין, אמר לו החפץ חיים אם אתה לא מאמין לי קום ובוא אתי למטבח ואיך שהם באו להיכנס הם היו כבר בויכוח סוער ובעלת הבית אמרה לה את מפוטרת אבל אח”כ דיברו עם בעלת הבית שלא תפטר אותה וכן היה.
אין מעלה גדולה יותר מלקרב יהודי לאביו שבשמים
(פכ”ג פ”ד)
כי תפגע שור אויבך או חמורו תעה השב תשיבנו לו.
כי תפגע שור אויבך או חמורו תעה השב תשיבנו לו.
שאומר הזוהר הקדוש שאם האדם היה יודע מה זה לקרב אדם אחד לאבינו שבשמים היה רודף אחריו כרודף אחרי החיים שלו. וכן רבינו בחיי כותב שאפילו אם האדם יגיע לקצה תיקונו והגיע גם למעלת הנביאים אינו כמו האדם שמקרב את התועים ומדריכם בדרך ישרה.
יש בעל הבית לעולם
(פכ”ג פ”ז)
מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע ע”כ.
מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג כי לא אצדיק רשע ע”כ.
ועל זה בא הפסוק לדיין האחרון ואמר לו מדבר שקר תרחק דהיינו אם אתה מזכה אותו זה שקר למרות שכוונתך לחייבו, ולמה? כי ההמשך של הפסוק הוא ונקי וצדיק אל תהרוג, נקי זה שלא עשה עבירה. וצדיק זה שכן עשה עבירה אלא שהצדיקו אותו כגון כאן שאם כל הדיינים יחייבו אותו, ואם תבוא ותשאל לכאורה היכן הצדק הרי הוא חייב? אומר ההמשך של הפסוק כי לא אצדיק רשע אל תדאג יש בעל הבית לעולם ותהיה סמוך ובטוח שהקב”ה מעניש לרשעים ומשלם שכר טוב לצדיקים.
