ט”ו בשבט, על מה ולמה?

חג ט”ו נראה לעיתים חג מלא פולקלור אך רבים לא יודעים מה מקורו, מה באמת מסמלים המנהגים ומה אפשר ללמוד על עצמנו מהיום המיוחד הזה

ט”ו בשבט אינו מוזכר בתורה אלא במשנה ובתלמוד. הוא מציין התחלה חדשה, ונקרא ‘ראש השנה לאילנות’. על פי חז”ל המועד מציין את נקודת ההתחלה של פירות האילן. מסביר רש”י: “שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה”.
מלבד השמחה על הפירות החדשים שעתידים לצמוח על העצים, החג מסמן ומסמל את תחילת השנה החקלאית הטבעית של האילן. והלכה זה אומר שכל הפירות שחנטו אחרי ט”ו בשבט נחשבים כפרי של השנה החדשה.

מצד ההלכה האירוע חשוב לנו מאוד בעיקר עבור מצוות התלויות בארץ ולכן ביום זה נערכות תפילות מיוחדות. בתקופת האר”י ז”ל נהגו המקובלים בצפת לערוך סדר ט”ו בשבט, שבאמצעותו ביטאו את הקשר המיוחד שבין האדם לאילנות על ידי אכילת פירות וקריאה ולימוד קטעים הקשורים אליהם. בסדר נאכלים שלושים מינים מפירות ארץ ישראל, וישנן ברכות ותפילות על כל פרי. את הסדר מלווה שתיית ארבע כוסות יין, וכל כוס היא סמל לפניו המשתנות של היקום.

30 מיני הפירות מתחלקים לסוגים שונים המבטאים עולמות שונים: עשרה פירות עם קליפה ובלי גרעין (כגון פירות הדר) מסמלים את עולם העשייה, עשרה פירות עם גרעין (כגון תמרים) מסמלים את עולם הבריאה, ועשרה פירות ללא קליפה וגרעין מסמלים את עולם האצילות.

בסדר נוהגים להרבות באכילת פירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל, בברכות ואף להדר למצוא פרי חדש, לברך ברכת שהחיינו ולעטר את השולחן בפירות ארץ ישראל.

הבעל שם טוב הקדוש אמר, שכל פעם שרוצים לאכול פרי, זה לא סתם מקרי. יש נפש עטופה בפרי אשר מחכה שיגלגלו אותה, והפירות מחכים שיברכו עליהם. לכן צריך לברך בכוונה על פי סדר מג”ע א”ש (מזונות, גפן, עץ, אדמה, שהכל).

 

מה לוקחים איתנו (חוץ מקלוריות) מהחג?

לעיתים נראה שהפולקלור והדקדוק המאסיבי על הפרטים מוציא את העוקץ והחשיבות של חלק מהחגים והימים המיוחדים שיש לנו בלוח השנה היהודי. בפסח אנחנו עסוקים בניקיון, קניות והכנות, עד שאנחנו שוכחים שבכלל יצאנו כבר ממצרים. בפורים אנחנו מתחפשים, שותים, שולחים משלוחי מנות, ובכלל שוכחים את הנס הגדול שהיה לנו, כך גם בחנוכה מטיילים בין פסטיגל למסיבה בגן וכו’.

ט”ו בשבט טומן בחובו (תרתי משמע) המון תוכן והשקפה יהודית וגלובלית, ומלבד התרומה לקק”ל, לחנויות הפיצוחים ולמשתלות, ישנו עומק מיוחד וחשוב שניתן להצמיח מהיום הזה.
לכאורה נראה כי הטבע אינו משפיע על חיינו כבעבר. היום אנו חיים בדירות אטומות, חזקות ויציבות, כך שברוב העולם נזקי הטבע (סופות וכו’) כבר לא ממש מאיימים עלינו, וכן הקדמה, המודרניזציה והטכנולוגיה עוזרים לנו להתגבר על מחלות, מגבלות והבעיות שהיו מטרידות בעבר.
אם נרד לעומק העניין נראה שדווקא היום, ההיפך הוא הנכון. הטבע, יצירתו של בורא עולם וההתנהלות שלו הם המראה הכי טובה שמזכירה לנו שצריך להיעזר, להתבונן וללמוד מפלאי הטבעיות שבטבע.
לכאורה מה יש לאדם החמוש בסמארטפון, רכב מהיר ומיקרוגל ללמוד מהטבע? אז זהו, שט”ו בשבט, החג שמייצג את הטבע והצמיחה, יכול להזכיר לנו שהקדמה הטובה והנוחה גרמה לנו לכמה וכמה קלקולים.

עצלנות

בכל זווית שנגע במציאות נראה איך העצלנות באה לידי ביטוי בחיים במודרניים שלנו. העובדה שנסיעה מקריית שמונה לירושלים הייתה אורכת כמה ימים ע”י רכיבה על חמור, והיום כשעתיים וחצי בכביש 6, או למשל העברת מכתבים בין מדינות הייתה מסע של ממש שתלוי במספר גורמים, והיום יש וואטסאפ, SMS, פקס, מייל, טלפון, פלאפון שמגיעים אל הנמען באופן מידי. כל זה גורם לנו להתעצל כל כך, להתפנק ולהתלונן ברגע שמשהו הכי קטן מתפקשש. תראו מה קורה היום, יש מאות ערוצי טלוויזיה ולא פעם תשמעו קיטורים “אין מה לראות”. פעם כדי לאכול עוף בצהריים היה צריך לקחת תרנגולת לשוחט (שלא נדבר על להשיג תרנגולת), למרוט את הנוצות, למלוח וכו’ וכו’, והיום דקה וחצי, מהמקפיא למיקרוגל הוא כבר מוכן, עם אדים בצלחת חד פעמית. כל זאת מביא אותנו למקום בו הפכנו עצלנים, חסרי סבלנות ובמרדף אחרי קיצור תהליכים. שוב, זה לא משהו גרוע, אך תמיד ניתן לעצור ולהתבונן ולראות שלאו דווקא כל מה שמהיר הוא הכי יעיל.

 

חינוך ילדים

השתילה והזריעה הם הראיות הטובות ביותר שדברים טובים נבנים לאורך זמן ובהשקעה מתמדת. אם זה היה תלוי בבני האדם, היינו בונים מכונה מהירה, בה היינו מכניסים את ילדינו, לוחצים על כפתור והיא הייתה בונה אותם כראות עיננו, אך המציאות עובדת בצורה אחרת. לכולנו המסלולים בחיים מתנגשים אחד בשני קריירה, לימוד, זוגיות, חיי חברה וכו’, כשבאמצע מגיע הנושא החשוב כל כך חינוך ילדים. ולכן צריך פשוט להביט על העץ ולראות איך הטיפוח, ההשקעה והמאמץ מניבים פירות בריאים, יפים ומוכנים לאכילה.

 

גאולה

מושג “גאולה” של העם שלנו הוא תהליך איטי. חכמינו הורו לנו ש”גאולתם של ישראל קימעא קימעא”. סיפרו לנו שבתהליך הזה ישנן ירידות, קשיים ונסיגות. אבל כשהדברים באים לידי מעשה, אנחנו שוכחים את כל הדברים האלו.

אחרי אלפיים שנות גלות סוף סוף זכינו להיות בארצנו. היו כאלו שהיו בטוחים שזהו, אוטוטו והגאולה כבר בפתח. והנה, עברו להם שישים ותשע שנה, ועדיין לא הכל מסתדר כמו שרצינו. עדיין יש מלחמות ופיגועים, בעיות ומשברים.

תרבות האינסטנס של היום גורמת לנו להתרחק מהאמונה של הגאולה. גם אם עד שתסיימו לקרוא את הכתבה לא יגיע המשיח זה לא אומר שלא יבוא בעתיד, זה רק אומר שהקב”ה יביא אותו בזמן ובמקום המתאים יותר.

ניתן לתת כאן עוד עשרות דוגמאות שבהן נוכל להשוות את הטבע לחיי בני האדם, אך אם כל אדם יתבונן בעיניו על הטבע מצד אחד, ועל חייו מצד שני הוא יוכל למצוא המון מדריכים טובים כיצד לתקן, לשפר, להשקיע, להוקיע ואולי הכי חשוב, להבין שאנחנו, בגרעין הפנימי שלנו, חלק בלתי נפרד מהטבע.

 

 

חמש עובדות על ט”ו בשבט

 

  1. ביום ט”ו בשבט נפתחים אוצרות השמים להריק על העולם שפע רב בכל ענייני ‘פירות’ הרוחניים והגשמיים כאחד וכן זהו יום זה מסוגל לטובה ולהמשיך רפואה לכלל ישראל. (‘תפארת בנים’), ואגב ביום זה גם לרשעים ניתן כח לחדש מעשיהם. (‘מגן דוד’ מטאלנא).
  2. יום ט”ו בשבט הוא זמן מסוגל לבקש על פירות טובים שהם זרע של קיימא בנים ובני בנים עוסקים בתורה ומצוות. (‘עטרת ישועה’) בנוסף, בשם ה’אהבת ישראל’ אמרו כי אכילת האתרוג ביום ט”ו בשבט מסוגל לפקידת עקרות. בספר ‘פרי צדיק’ מובא כי בכוח אכילת הפרות מתקנים את כל האכילות שיהיו בקדושה. לרווקים ורווקות שמחפשים את זיווגן כדאי לדעת שט”ו בשבט הוא יום מסוגל למציאת הזיווג. הרב בצרי נוהג ביום זה לערוך תיקון לזיווג, ולפי האר”י הקדוש ט”ו בשבט וט”ו באב קשורים שניהם לספירת היסוד, וזהו זמן גדול לזיווג ופריון.
  3. בזוהר מובא כי יום ט”ו בשבט נקרא “ראש השנה לאילנות” בלשון רבים, ולא “לאילן” בלשון יחיד, ללמד שהוא ‘ראש השנה’ וזמן שפע גם לבני האדם, כמו שכתוב ‘כי האדם עץ השדה’, וידוע כי האדם יכול לפעול רבות ביום זה.
  4. המהר”ל זי”ע מבאר את הדמיון שבין אדם לעץ השדה: “כי העץ מוכרח להיות מחובר למקור שורשם במעבה האדמה, ואם ינתקו אותו מן השורש יאבד את חיותו ויתייבש, כן הוא האדם, אך בהיפוך מן הצומח שהוא למעלה ושורשו למטה באדמה, הרי שהאדם נמצא למטה בזה העולם ושורש נשמתו נטועה בגבהי מרומים. ועליו להיזהר ביתר שאת ועוז שלא לנתק עצמו מן השורש העליון, ויהיה קשור לאביו שבשמים. כי באם חלילה ינתק משורש הקדושה יאבד את כל שורש ומקור חיותו בקודש”.
  5. הרה”ק מהר”ש מבאבוב זי”ע אמר פעם לצעירי הצאן מבין חסידיו בהקישו של האדם לעץ השדה, כי כמו עץ השדה בכל עת שהוא עדיין צעיר ועול ימים, אף אם יתעקם עדיין אפשר להעמידו ביושר ולקשור אותו בשלשלות בדרך שרוצין, ויגדל לתפארת לאורך ימים ושנים, אך משהוא מזקין כבר עומד גזעו בחוזקה ואי אפשר להסיטו ממקומו כמלא הנימה. כך הוא האדם עץ השדה, בימי הנעורים עדיין אפשר לאדם לשנות את טבעיו שאינם טובים ואת מידותיו המגונות, להעמיד עצמו על דרך הישר. אך ככל שהוא מזקין קשה מאד לעקור כל מידה רעה. שאלוהו התלמידים, ועד כמה נקרא האדם צעיר לימים, ענה ואמר, כל כמה שהוא נותן לכוף את עצמו הרי הוא עוד צעיר…”.

 

מספר סגולות מבית מדרשה של הרבנית יממה מזרחי

לפני אכילת פירות שניתן לאכול מבחוץ ומבפנים יש לבקש מהשם שנהיה “תוכו כברו”, להיות אנשים של אמת. כאשר אוכלים פרי שבתוכו יש גרעין גדול יש לבקש להוציא מתוכנו ומתוך בני ביתנו את הדברים הלא טובים. ולגבי פירות שיש בהם קליפה שלא אוכלים, יש לבקש לדון את העולם לכף זכות, ולמצוא מתיקות בכל אחד ואחד.

כשמברכים “על מיני מזונות” יש לבקש מהקב”ה פרנסה. ב”פרי הגפן” יש לבקש על זיווג, “ענבי הגפן בענבי הגפן”. “על העץ”, לבקש ילדים צדיקים וחכמים. “אדמה”, לבקש על בריאות, ו”שהכל”, לבקש על  שמחה. חיטה, לבקש חכמה ושלום בארץ. שעורה, סגולה לשלום בית.

כאשר אוכלים תאנה (זהירות מתולעים) יש לבקש על סבלנות. רימון, לבקש על שמירת הלשון. זיתים, ילדים צדיקים. תמר, בריאות ולהיתמר בחיינו.

מידע על הכותב

סיפורים קשורים

תגובה 1

השאר תשובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *