כובשים שערי שמיים

 "איתורן קריית שמונה" נחשבת כבר לשם דבר בכדורגל הישראלי. אין גביע שלא לקחה, אין קבוצה שלא נצחה, ואפילו הגיעה לאירופה. שחקנים רבים מקבוצות גדולות מעדיפים להגיע לכאן כדי להתקדם בתחנה נוספת בקריירה המשחק שלהם, אך משהו כאן, שאותו תכף נברר גורם להם לחשוב פעמיים על הקריירה ועל המשך החיים שלהם.

בימים אלה, בהם כדורגלנים רבים מהליגה הלאומית נלחמים כדי להפסיק לשחק בשבת, בגלל הרצון העז לשמור את היום הקדוש ולא להחטיא את הרבים, אנו נוברים בהיסטוריה ומגלים כי אכן ישנם יותר ויותר שחקנים שמתחברים לדת ואף שומרים תורה ומצוות. לא פעם אנו רואים שחקנים מבקיעים גול ועושים תנועה של "שמע ישראל", או מצביעים לשמיים, כהודאה. אם זה נכון או לא, זה לא ממש משנה, מה שבטוח חלקם היו מעדיפים לעשות את בבית הכנסת.

יצאנו למסע ארוך בארכיון השחקנים של הקריה וגילינו שם המון שחקנים ששיחקו כאן (חלקם עדיין משחקים כאן או שחקנים פעילים בקבוצות אחרות)  שבעקבות המעבר לעיר התחזקו מסיבות שונות ומגוונות, אך מה שמשותף לכולם היא העובדה שהם מצאו כאן עיר חמימה, מסורתית, פתוחה מאוד לדת שמשדרת אוירה מיוחדת ורגועה.

בין כל השמות מצאנו את איציק מנחם , אילן חכים, אייל בן עמי, יעקב שוורץ, שביט אלימלך, יניב לביא, יוסי נגר, יריב פרץ, יוסי ביטון, דני רוזבן, יוסי בצלאל, גיא חיימוב, רם סטי, רן קוז'וק,

 

לכל אחד זווית אחרת ושונה, וזיכרונות נפלאים מהמקום העיר, אבל ננסה לתת את הפוקוס רק לכמה מהם.

 

תומר מיכאל, 37, בן קריית שמונה, כיום עובד  כגנן בגן ילדים "חפץ חיים" (יד עזרה ושולמית) ביחד עם אשתו דקלה. שיחק כחלוץ עד גיל 25 בקבוצה העירונית והיה הבטחה ענקית, לאחר ששיחק בנוער של מכבי חיפה, ואף בעירוני ראשון לציון בליגת העל. תומר היה שחקן מפתח וכבש עשרות שערים ששובץ בחוד של קריית שמונה.
אביו של תומר, ארל'ה ז"ל, נפטר כשתומר היה בן 23. האירוע המצער לא השפיע על תומר ברמה הדתית, עד שיום אחד (שנה וחצי אחרי פטירתו), חזר תומר מהמרכז לאחר הפסד לקבוצה מ.ס אשדוד ובדרך חזרה החל להעלות זיכרונות וגעגועים לאביו "אחרי ההפסד 0-2, כל אחד היה מכונס בתוך עצמו באוטובוס, התחלתי לחשוב על אבא שלי, וכל הדרך בכיתי. ביום של ההלוויה לא בכיתי. אך שם משהו לא מובן קרה לי", נזכר תומר. "כשחזרתי לבית התיישבתי על מיטתו של אבי ואז התחלתי לדבר עם עצמי, שאלתי 'איפה אתה נמצא? אני רוצה אותך!' פתאום הרגשתי אותו מתיישב ליידי ואז הוא אמר לי 'תומר אל תדאג יש קב"ה', הרגשתי שהוא מלטף אותי. משהו לא מובן. חשבתי שאני הוזה אז התחלתי להתעשת ואני רואה אותו הולך ממני. חשבתי שהשתגעתי, השעה הייתה 03:00 . התקשרתי לאשתי, סיפרתי לה על החוויה, והיא מיד התחילה לשמור שבת.

 

זו הייתה נקודת המפנה?

בערך. היה קשה לי לפרש את מה שחוויתי, אך הזנחתי את המחשבות, כי הם רק התישו אותי. אחרי תקופה אחי (שמואל מיכאל – ש.כ) סיפר לי שיש דבר כזה שנקרא סמינר "ערכים" בנתניה, הוא התקיים ביום רביעי ובדיוק היה פגרה. שם פגשתי את הרב לסרי, מה שנתן לי להבין מה אני שווה כיהודי.

 

עד אז לא הבנת מה זה יהודי?

"אדם נולד למציאות בה הוא לא מעריך את מה שקיבל. סביר להניח שאדם עשיר לא באמת מעריך ומבין מה זה עושר כי הוא לא חווה עוני, לכן אחרי הפגישה איתו הצלחתי להבין במה זכיתי. בסוף הסמינר התקיים סימפוזיון של הרב יוספי. היו שם 300 צעירים רווקים, חילונים. תוך כדי הסיכום הוא מדבר ומצביע עליי, אמר לי 'אתה, תקום'. נדהמתי, לא הבנתי מה הוא רוצה. ואז אמר שוב 'קום תספר לכולם מה קרה לך באותו יום שישי, אני רוצה שתספר לכולם'. צריך להבין, הבנאדם היחיד בעולם שסיפרתי לו היה דקלה אשתי'.

 

היית מוכן לשתף? בכל זאת, יש כאלה שמרימים גבה כששומעים סיפורים כאלה

"אזרתי אומץ, ועמדתי שם מול כולם, סיפרתי על הרקע שלי כשחקן כדורגל, וסיפרתי כל מה שהיה שם. פתאום הוא יצא החוצה מהדלת הזזה, הסתכל וצעק לשמיים 'אהרון', בוא תראה את הילדים שלך'. הייתי בהלם, חזרתי מהסמינר ולא ידעתי איך לעכל את זה.

 

ומה היה הצעד הראשון אחרי זה?

"האמת שחזרתי, הייתי נפעם, אך המשכתי לחיות את החיים רגיל, לא יכולתי לעשות שינוי כל כך גדול ולוותר על הכדורגל"

איך אדם יכול להישאר אדיש לזה?
"פחדתי משינוי, באמצע הקריירה. ידעתי שאם אני לא הולך למנף את החוויה הזאת ע"י שיעורי תורה או משהו כזה, המציאות והשגרה יגברו על מה שהיה, וכך היה".

 

אז מה בכל זאת גרם לך?
"היה משחק נגד מכבי תל אביב, משהו כמו בדקה ה-30, נפלתי משום מקום, בלי סיבה. לפתע ראיתי הכל בהילוך איטי, הרגשה מוזרה. לא שמעתי את האנשים שדיברו איתי, לא הבנתי מה קורה, הייתי בטוח שאני עומד למות למשך כמה שניות. אני זוכר שראיתי שהגיעו החובשים, ופניתי למאמן בבקשה שיחליף אותי. נכנסתי לחדר הלבשה הורדתי נעליים, בגדים, שמתי על הכתף, ואמרתי לכאן אני לא חוזר.

 

 

איך הגיבו בסביבה, בקבוצה, במשפחה?

"התחילו להתקשר אליי מכל העולם, פנו אליי מהרדיו, מהעיתונות מההנהלה ושאלו מה קרה. הבנתי שאם עוד פעם אני לא עושה עם זה כלום, אני חוזר לשגרה. החלטתי שאני שם על עצמי כיפה. כמה ימים אחרי פגשתי את הרב עמרם בן דהן.  ומשם הכל היסטוריה.

 

ממה שאתה זוכר, איך הייתה האווירה באותם ימים אצל שחקני הקבוצה?

"למרות שכולם היו משחקים בשבת, אני זוכר שהמון שחקנים היו מסיימים אימון ואחרי זה הולכים לבית הכנסת כדי לשמוע שיעורי תורה. בנוסף, כל שבוע שחקן אחר היה תורן ומזמין את כל השחקנים לבית שלו כדי לשמוע שיעור תורה.

 

מכחול לבן לשחור לבן

 

אוהדי הכדורגל הוותיקים זוכרים בוודאי את עונת 2003/2004, עונת ההחמצה. אז, קריית שמונה הייתה בליגה הלאומית ונותר לה משחק אחד מול הפועל רעננה, שבמידה ותחזור הקבוצה עם ניצחון היא תעלה לליגה של הגדולות. באותה תקופה אימן את הקבוצה שמעון הדרי (שהוא סיפר התחזקות בפני עצמו). באותה עונה העניין הדתי-רוחני בלט ברמה קיצונית במגרש. הדרי, מינף את העניין הדתי והפך אותו לדרך חיים בקבוצה. שיעורי תורה, תפילות, קברי צדיקים היו משהו בשגרה, ואף בשבוע לפני המשחק הגורלי, זה נראה יותר כמו גדנ"ע תורני, בו קיבלו ברכות מרבנים והשקיעו המון זמן בעיסוקים תורניים.  הסיפור הבולט ביותר בעונה היה הבלם דנירוזבן, 41. כיום הוא לומד וחצי יום מלמד בבית כנסת בראשון לציון.

בעונתו הראשונה בקבוצה הגיע עם ארבעת המינים כדי לברך לקראת חג הסוכות. קריית שמונה הייתה אז עם נקודה אחת בלבד, במקום האחרון. רוזבן התעקש להיות אופטימי ואמר "נשלחתי כדי לעזור לקבוצה". בסיום העונה העפילה הקבוצה ללאומית.

בעונה אחר כך, עונת הפרישה, ביקש מראשי הקבוצה לשחרר אותו מהחוזה, בטענה שברצונו להתמקד בלימודי תורה. הדרי והיו"ר איזי שרצקי סירבו, אך הציעו לו לשחק רק בימי חול. "היה לרוזבן סגולות רבות, כשצריך לסחוף ולהחדיר אמונה הוא היה מנהיג הכי ווינר. כשהמערכת בלחץ, הוא היה שובר את הקרח עם מעשה שובבי", נזכר הדרי.

ההחלטה התבררה כנכונה. עד סיום העונה כבש רוזבן ארבעה שערים, וחזר להיות הבלם הקדמי הפותח של הקבוצה. במקביל, המשחקים הועברו לשישי, כשבשעות הפנאי ביקש רוזבן לקחת את חבריו לשיעורי תורה.

"מהרגע שנודע לי שהמשחק בשבת, אני לא מרוכז", אמר רוזבן, "אני עומד בפני מצב לא קל ולא החלטתי מה לעשות. מצד אחד, הכנתי את עצמי למשחק כמו לגמר, זהו המשחק האחרון שלי. אני רוצה לשחק ולהיפרד מהקהל בצורה ראויה, אך מנגד קיימת האמונה ושמירת השבת".

 

כל התחזקות החלה בקרית שמונה?

"לפני שהגעתי לקריית שמונה הייתה לי התחזקות מסוימת, אך כאן זה כבר היה סיפור אחר. תומר מיכאל לקח אותי לשמוע שיעורים בכולל "כה לחי" (היום "חזון עובדיה". ש.כ). שם הכרתי את הרב יפתח סופר והוא זה שלמעשה גרם לי לעזוב את הכדורגל ולחזור בתשובה. איך שהגעתי לשיעורים הראשונים כבר נפעמתי והתמוגגתי מהקסם של התורה. הייתי לומד ומתלווה אליו לצפת לישיבת "אור יקר" באופן קבוע, עד שלילה אחד הוא אמר 'קבל על עצמך קבלה רצינית, לפני ראש השנה' . אמרתי לו 'אני אקבל בלי נדר'. הוא לחץ ואמר לי 'תקבל שזו העונה האחרונה שלך בכדורגל'. הסברתי לו שיהיה לי קשה לעשות את זה דווקא עכשיו בשיא הקריירה, אך הוא הסביר לי שאם לא אעשה את זה עכשיו אשחק עד גיל 35, ואז בטח אמשיך להיות מאמן או ואמשיך לעסוק בתחום".

 

הסכמת?

"היה לי קשה מאוד, אבל ידעתי בלב שהוא צודק. ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות, וברוך השם שם נפלה ההחלטה".

מה אתה זוכר מקרית שמונה?

"יש ציבור גדול ששומר תורה ומצוות בעיר, ובנוסף יש הרבה בתי כנסת. אהבתי במיוחד ללכת למלון הצפון, לבית הכנסת "אחוות לוחמים" כדי לשמוע את הרב רפאל סבתי בשבתות. זה היה תענוג גדול. פעם אחת שמעון הדרי הביא לנו לאימון את שלמה בוזורגי כדי לתת לנו שיחת מוסר. אני נקשרתי אליו ממבט ראשון ורציתי להתקרב אליו. אחרי היכרות קבעתי ללכת איתו כל בוקר לתפילת שחרית בבית הכנסת "יד לבנים".

 

ומה היית עושה בשבתות?

"אחרי המשחק הייתי מתארח אצלו בבית, עם המשפחה שלו, עם הבנים שלו שהיו בישיבות. אני זוכר  שהייתי שומע את דברי התורה של הבנים שלו ואז החלטתי שאני גם רוצה משפחה כזאת. כבר תכננתי שאחרי הפרישה אני רוצה להיכנס לישיבה, כדי שגם הבנים שלי יהיו ככה. שלמה לא לחץ עליי ואמר לי 'אם אתה פורש, כבר תדע מה הצעד הבא שלך'. אחרי תפילת שחרית ביום שישי בבית כנסת "אור תורה", הוא אמר לי 'בוא, נוסעים'. הוא לקח אותי לישיבת "אור החיים", שם פגשתי את הרב ראובן אלבז, הוא אמר לי משפט שלא אשכח כל החיים שלי: 'אתה נמצא כרגע בין השמיים לבין הארץ, עכשיו תחליט איפה אתה'. המשפט הזה חדר לי עמוק לעצמות כי הרגשתי שזה נכון. השיחה עם הרב אלבז החדירה בי את האמונה הסופית, את ההחלטה שזו הדרך האמיתית שלי. יצאתי מהחדר עם ההחלטה שהעונה אני מסיים עם הכדורגל. אחרי שחזרתי לקריית שמונה כבר היה לי ברור שהמקום שלי הוא ליד הרב אלבז, בישיבה בירושלים. מאז אותה פגישה כל משחקי הכדורגל ששיחקתי בהם פשוט הכעיסו אותי. לא הרגשתי טוב עם זה".

בכל התקופה הזאת, רוזבן היה "הרב-שחקן" של הקבוצה. הוא ארגן לקבוצה יציאות מאורגנות לקברי צדיקים, סידר ארוחות ערב שישי משותפות שכללו קידוש ודחף את כל הסגל אל הדת. על חדרי ההלבשה הוא תלה מדבקות של נחמן מאומן. איזי שרצקי, שחרר אותו ממשחקים בשבתות חוץ מהמשחק האחרון.

רוזבן היה שחקן מצטיין ולא כבש רק רשתות, אלא גם כבש את השחקנים בקסמו האישי. אחד מהם היה השחקן יוסי נגר, שעשה כאן ביקור יחסית קצר בעיר, אך נשבה בקסמיהם של קריית שמונה, דני רוזבן והיהדות ועבר אף הוא לישיבה.

 

ספר על זיכרון מיוחד
היה לנו משחק בית מול הפועל כבר סבא, ניצחנו 3-2 הם היו מקום ראשון ואנחנו נדבקנו חזק לצמרת. כולם אז ידעו שאני בתהליך תשובה, אז יצאתי מהמגרש עם בגדי שבת לכיוון בית הכנסת של מלון הצפון כדי להתפלל עם הרב סבתי. אני זוכר שחיכו לי 40 גברים וצעירים עם בגדי שבת, ליווי אותי לבית כנסת, שרו שירים, וביחד נכנסנו שם לתפילת מנחה מרגשת. היה קידוש השם גדול.

 

מי היה השחקן הכי קרוב אליך?

"יניב לביא היה בא איתי להמון שיעורים ותפלות, הוא היה מתפלל 3 תפילות ביום, מברך ברכת המזון. אני מאמין שכשהוא יפרוש הוא יחזור".

 

הולכים למגרש, רצים במגרש

יוסי ביטון היה אחד הכוכבים הגדולים של קריית שמונה בעונה כששיחק במדי קריית שמונה הגיע אייתה למקום השלישי בליגת העל ואף הספיק לשחק איתה באירופה.

בעונתה הראשונה של קריית שמונה בליגת העל, הגיעה הקריה למקום השלישי ואף לאירופה. באותה עונה כיכב יוסי ביטון שהגיע מהפועל תל אביב. עוד לפני כן בקבוצות כמו הפועל ירושלים, הכח רמת גן והפועל תל אביב הוא החל להתקרב ולהתעניין היהדות, אך השינוי האמיתי שלו החל בקריית שמונה. "כשהגעתי לקריית שמונה היו שם שחקנים שעזרו לי להתחזק כמו רן קוז'וק, יניב לביא והשוער יוסי בצלאל. דרכם הגעתי לרב יפתח סופר שליט"א שמוכר מאוד באזור הצפון, ולאט לאט התחברתי לרב שעזר לי להתקרב מאוד. בשלב הזה התחלתי להתפלל 3 תפילות ביום ולאט לאט לשמור שבת, דבר שהיה בא לידי ביטוי במיוחד כשהיינו במשחקי בית, אפילו שזה היה אומר מבחינתי ללכת ברגל לאצטדיון. במשחקי החוץ מאוד השתדלתי למצוא כל הקלה אפשרית כדי לחלל את השבת כמה שפחות, אפילו בדברים הקטנים, כמו לרדת מהאוטובוס רק אחרי ששחקן גוי אמר לנהג לפתוח את הדלת. בעצם הייתי עושה כל מאמץ לשמור חוץ מהנסיעה עצמה שלא היה לי איך להימנע ממנה".

 

ואיך מגיב על זה המאמן?

"כל מאמן והגישה שלו. למשל אצל רן בן שמעון, הבעיה הייתה שהיינו צריכים במשחקי חוץ לנסוע מראש למלון ביחד כל הקבוצה, שם התקיים תדרוך טקטי לפני המשחק, תדרוך שאין שחרורים ממנו. היו גם מאמנים שהבינו אותי יותר, כמו אורי מלמיליאן שאימן אותי ובעצמו שומר מסורת חזק מאוד עוד מהתקופה שהוא היה שחקן, והוא גם השתדל ממש שלא לחלל שבת והוא הבין אותי יותר".

לאחר מה שעבר בקריית שמונה, ולמרות ההצלחה שלו שם כשחקן הרכב בקבוצה שעשתה עונה נפלאה וסיימה במקום השלישי שמוביל לאירופה, הבין ביטון ששמירת שבת יותר חשובה לו, ושאם הוא מחליט לשמור שבת הוא עושה את זה בכל מחיר. אבל אפילו אז הוא לא חשב לפרוש ממשחק הכדורגל שכל כך אהב, וכך הוא מספר:

"אם אתה רוצה ממש להיות שחקן כדורגל מקצוען אמיתי ברמות הגבוהות אתה חייב לחיות כדורגל עם רעב ענק כבר מגיל קטן מאוד, וממש להשקיע את כל כולך באימוני כושר מטורפים ובהתמדה עצומה שבהחלט באה על חשבון דברים אחרים כמו לימודים. ואז מגיע השלב שאתה רוצה לפרוש ממשחק פעיל באמצע הקריירה, אתה מוצא את עצמך מסתכל לצדדים ומגלה שחוץ מכדורגל אין לך עוד הרבה אופציות בשוק העבודה. לעשות מהפך שכזה בחיים ממשכורת של כדורגלן שנעה בין 20,000 ל- 150,000  שקל בחודש, לעבודה עם שכר התחלתי כל שהוא, זו בהחלט התלבטות קשה וניסיון עצום שאני לא מאחל אותו לאף יהודי".

 

 

 

מקבוצת הנוער לעבודה עם נוער

האווירה בקרית שמונה תמיד הייתה מטובלת במסורת. כך למשל בעונת 2007/2008 עלו השוער שביט אלימלך ועוד מספר שחקנים בקבוצה לקברו של האר"י הקדוש בצפת, בתקווה לפתוח ברגל ימין את העונה ההיסטורית בליגת העל, בשבת מול הרצליה. הדיסוננס הזה ליווה ומלווה עד היום את שחקני הכדורגל ברחבי הארץ. הרצון לרוחניות ויהדות מול הצורך בפרנסה וחוזה שמן.
אחד הדברים הטובים שקורים בקבוצה הוא החופש ופתיחות לדת, וההימנעות מהבושה. בשנת 2009, כששיחקה הקבוצה באירופה, שמרו חלק מהשחקנים מצוות וכשרות, כך למשל כשחלק מהשחקנים ישבו בבית המלון והרימו והניפו כוסות לחיים לכבוד העלייה לשלב הבא באירופה, ישבו בצד יוסי בצלאל ויוסי ביטון ופתחו קופסאות שימורים ובזה אחר זה פתחו את הטונה והתירס וסידרו אותם בצלחות חד פעמיות. במהלך העונות ראינו שחקנים כמו שמעון אבוחצירא עולה לקברי צדיקים ומפרסם זאת בפומבי. גם העונה ניתן למצוא שחקנים כמו גיא חיימוב מגיחים לשיעורי תורה ברחבי העיר.

 

מידע על הכותב

סיפורים קשורים

השאר תשובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *