ירכתי צפון: האם קיימים שדים בעולם?האם יש ממש בכישוף?

ירכתי צפון-אבן העזר

© כל הזכויות שמורות למחבר 

להערות והארות ,תרומות והנצחה, ניתן לפנות אל דוא”ל:haravsh72@walla.com או נייד:052-2854846

____________________________________________________________________________________

שאלה:בבקרים רבים הבחנתי שעל גופי סימנים שחורים הדומים לצביטות,לי לא היה הסבר לכך וגם לא הייתה לי סיבה לתלות אותם בה.להורי היה הסבר מעניין לסיבה לכך והוא שזה מעשי השדים כישוף.האם קיימים שדים בעולם?האם יש ממש בכישוף?

תשובה:

א.         ראשית נברר מה הם שדים? והתשובה לכך נמצאת במדרש[א] שאומר:”נפש חיה…אלו השדים שברא הקב”ה את נשמתן ובא לבראות את גופן,וקדש השבת,ולא בראן”.אם כן שדים הם ברואים שלא נגמרה יצירתם.

ב.         והם נקראים בשם זה לדעת הרמב”ן משום שהם גרים במקום שדוד כגון:במדבר.והריקנאטי אומר שהם נקראים כך משום שהם שודדים המערכות העליונות.

ג.          גם מהגמרא מובן שיש שדים.במקור אחד לדוגמא נאמר:”אמר רב יוסף:אמר לי יוסף שידא”[ב]ובמקור אחר נאמר:”אמר ר’ חנינא:אמר לי יונתן שידא”[ג].

ד.         על מהותם של השדים וצורת תפקודם ניתן למצוא בגמרא[ד] שמביאה ברייתא האומרת כך:”תנו רבנן: ששה דברים נאמרו בשדים, שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם. שלשה כמלאכי השרת: יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת. יודעין סלקא דעתך? אלא: שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת. ושלשה כבני אדם: אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם. ששה דברים נאמרו בבני אדם, שלשה כמלאכי השרת, שלשה כבהמה. שלשה כמלאכי השרת: יש להם דעת כמלאכי השרת, ומהלכין בקומה זקופה כמלאכי השרת, ומספרים בלשון הקדש כמלאכי השרת. שלשה כבהמה: אוכלין ושותין כבהמה, ופרין ורבין כבהמה, ומוציאין רעי כבהמה”.

 

ה.         רוב הראשונים סוברים שיש שדים במציאות, ראה בשו”ת הרשב”א[ה]. ובפירוש הרד”ק[ו].הרמב”ן[ז]. ובפירוש האברבנאל[ח]. וראה עוד בכוזרי[ט].

ו.          הרמב”ם[י] סובר שאין במציאות כישוף ושהכישוף כולו שקר כזב ודימיון וכך הוא כותב[יא] :”ודברים האלו כולן דברי שקר וכזב הן והם שהטעו בהן עובדי כוכבים הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו ולא להעלות על לב שיש תועלת בהן, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וגו’, כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן ומחשב בלבו שהן אמת ודבר חכמה אבל התורה אסרתן אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה, אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים תהיה עם ה’ אלהיך”.

ז.          ונראה מדברי הגר”א שכן הבין בדעת הרמב”ם,וראה מה כתב הגאון בביאור הגר”א[יב],:”ואף על פי כו’. הרמב”ם וכ”כ בפי’ המשנה לפ”ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא ולכן כ’ שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותן על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ’ ע”פ שמות וכשפים אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו’ (שבת פ”א ב’ חולין ק”ה ב’) ובספ”ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר”א ור”י ובן בתירה וכן ר”ח ור”א דאיברו עיגלא תילתא ור’ יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח’ ב’) וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צ”ה א’) והרבה כיוצא ואמרו (בספ”ד מיתות חולין ז’ ב’) למה נקרא שמן כשפים כו’ והתורה העידה ויהיו תנינים וע’ זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח”ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שהם חצוניות אלא של בעלי האמת”.

ח.         וכן כותב  הרמב”ן[יג]:”ועתה דע והבן בעניני הכשפים, כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן, ונתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם כאשר הוא מנוסה בחכמת האיצטגנינות, ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם. והנה הנהגתם מעת היותם עד לעולם ועד, גזירת עליונים אשר שם להם. אבל היה מנפלאותיו העצומות, ששם בכח המנהיגים העליונים דרכי תמורות, וכחות להמיר הנהגת אשר למטה מהם, שאם יהיה מבט הכוכבים (בפניו) [בפנים] אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש, ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט עצמו, כענין שאמרו תמורת ענג נגע. ועשה כן,

 

ט.         להיות הוא יתברך שמו מהשנא עדניא וזמניא, קורא למי הים לעשות בהם כרצונו, והופך לבקר צלמות, מבלי שינוי טבעו של עולם, ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם כסדרן:ועל כן אמר בעל ספר הלבנה החכם בנגרמונסי”א, כשהלבנה והיא נקראת גלגל העולם בראש טלה על דרך משל, ויהיה פניו מול פלוני, תעשה תמונה לדבר פלוני ויוחק בה שם השעה ושם המלאך הממונה עליה מן השמות ההם הנזכרים באותו הספר, ותעשה הקטרה פלונית בענין כך וכך, יהיה המבט עליה לרעה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס, וכאשר תהיה הלבנה במזל פלוני תעשה תמונה והקטרה בענין פלוני לכל טובה לבנות ולנטוע. והנה גם זה הנהגת הלבנה בכח מנהיגיה, אבל ההנהגה הפשוטה אשר במהלכה הוא חפץ הבורא יתברך, אשר שם בהם מאז, וזה היפך. וזה סוד הכשפים וכחם שאמרו בהם (חולין ז ב) שהם מכחישים פמלייא של מעלה, לומר שהם היפך הכחות הפשוטים והם הכחשה לפמלייא בצד מהצדדין, ועל כן ראוי שתאסור אותם התורה שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו. וגם זה מטעמי איסור הכלאים, כי יבואו מן ההרכבות צמחים יעשו פעולות נכריות יולידו שינויים ממנהגו של עולם לרע או לטוב, מלבד שהן עצמן שינוי ביצירה, כאשר פירשתי כבר (ויקרא יט יט)”.ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל, כי מי יגיד לעורב ולעגור מה יהיה. ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים. ורבותינו גם כן יודו בהם”.

י.          ובמקום אחר[יד] בהסבירו את ענין ‘להטיהם’ ‘ולטיהם’ אומר הרמב”ן ז”ל:”בלהטיהם – אמרו רבותינו (סנהדרין סז ב) שהם מעשה כשפים ועל ידי מלאכי חבלה הם נעשים, והמלה מגזרת אש לוהט (תהלים קד ד), להבה תלהט רשעים (שם קו יח). והענין, כי הם נעשים על ידי לוהטים, מלאכי אש, מלהטת באדם ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב, כענין ויגל ה’ את עיני נער אלישע והנה רכב אש וסוסי אש (מ”ב ו יז). ואולי יקראו כן המלאכים השוכנים באויר בגלגלי היסודות שקורין אותם שרים. ועוד אבאר בעזרת הצור (ויקרא טז ח, יז ז, דברים יח יט). אבל “בלטיהם” (להלן ח ג) אמרו (סנהדרין סז ב) שהם שדים, והמלה נגזרת ממלת “לט”, דברו אל דוד בלט (ש”א יח כב), כי השדים באים בלט, כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש, וזהו שאמר “לחכמים ולמכשפים”, כי חכמי ההשבעות ואסיפת השדים היו ראשיהם וזקניהם, “וחרטומי מצרים” יכלול את שניהם. ולא ידענו גזרת המלה. ואמר רבי אברהם כי היא לשון מצרי או לשון כשדי, כי לא מצאנו רק בדברי שניהם. והקרוב כדברי רש”י (בבראשית מא ח) שהיא מלה ארמית מורכבת, חר טמי, הנחרים בעצמות, כי נודע הוא כי רוב האומנות בעצמות מתים או בעצמות חיות, כענין שהזכירו בידעוני (סנהדרין סה ב)”.היוצא מדברי הרמב”ן שיש הבדל בין ‘להטיהם’ שהם מעשה כשפים הנעשים על ידי מלאכי חבלה לבין המילה ‘לטיהם’ שהם שדים,וראה בתשובת הרמב”ן[טו] שם כותב:”וסבור אני שיש לומר דמעשה שדים לחוד ומעשה כשפים לחוד כמו שאמרו ‘בלטיהם’ אלו מעשה שדים ‘בלהטיהם’ אלו מעשה כשפים

יא.        דבר דומה כותב ספר החינוך[טז]:”משרשי המצוה, שידוע כי ענין הכשוף דבר רע עד מאוד וגורם כמה תקלות לבני אדם, איני צריך להאריך בו שידועים הדברים. ועל כן נצטוינו לסלק מן העולם המשתדל בזה, לפי שהוא בא כנגד חפץ השם, שהוא חפץ בישובו ושיתנהג הכל בדרך הטבע שהוטבע בתחילת הבריאה, וזה בא לשנות הכל. וענין הכישוף הוא לפי דעתי כן, שהשם ברוך הוא שם בתחילת הבריאה לכל דבר ודבר מדברי העולם טבע לפעול פעולתו טובה וישרה לטובת בני העולם אשר ברא, וציוה כל אחד לפעול פעלו למינהו, כמו שכתוב בפרשת בראשית [א’, י”ב ואילך] למינהו על הנבראים, וגם על כל אחד ואחד המשיל כח מלמעלה להכריחו על מעשהו, כמו שאמרו זכרונם לברכה [בראשית רבה פרשה י’, ו’] אין

 

יב.        לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שאומר לו גדל. ומלבד פעולתן שעושה כל אחד ואחד בטבעו, יש להם פעולה אחרת בהתערבם מין מהן עם מין אחר, ובמלאכת התערובות יש בה צדדין שלא הורשו בני אדם להשתמש בהן, כי יודע אלהים שסוף המעשה היוצא לבני אדם באותן צדדין רע להן ומפני זה מנעם מהם. וזהו אמרם זכרונם לברכה דרך כלל, כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי [שבת דף ס”ז ע”א], כלומר אין לאסרו מפני צד כישוף, אחר שיש תועלת בו מצוי בנסיון באמת אין זה מן הצדדין האסורין, כי לא נאסרו רק מצד הנזק שבהן. ועוד יש באותן צדדי התערובות והתחבולות האסורות לעשות ענין אחר שנאסרו בעבורו, לפי שכח אותו התערובת עולה כל כך שמבטל מפעולתו לפי שעה כח המזל הממונה על שני המינין, והמשל על זה, כמו שאתה רואה שהמרכיב מין בשאינו מינו יחדשו לברוא

יג.         מין שלישי, נמצא שביטלה ההרכבה כח שניהם. ועל כן נמנענו מהעלות על רוחנו אף כי נעשה בידינו דבר שמראה בנו רצון להחליף דבר במעשי האל השלמות. ואפשר שיעלה בידינו מזה רמז משרשי כלאי זרעים ובהמה ושעטנז, ובמקומם נאריך בם בעזרת השם. וזהו שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין דף ס”ז ע”ב] למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה ושל מטה. כלומר שכוחן עולה לפי שעה יותר מכח הממונים עליהם, וראה כיוון דבריהם ז”ל שאמרו פמליא של מעלה ולא אמרו גזירת מעלה, לפי שהשם ברוך הוא הוא גזרו ורצה מתחילת הבריאה להיות הפעולה הזאת יוצאת מבין שניהם בהתערבם, ובו תוכחת מגולה אל הממונים עליהם, אבל אמרו שכח הפמליא מוכחש מכל מקום. ומי שקרבת שכלו באור פני מלך, וכח זכותו יעלה על כח הממונים, לא יירא המעשה הזה והכחשותיו, כמו שמצינו בגמרא במסכת שבת שאמר החכם אל המכשפה”.

יד.        הרצב”י זצ”ל[יז] מנסה להסביר את דעת הרמב”ם המובאת לעיל בגר”א,האומרת היפך מדעת חז”ל?לדעתהרצב”י זצ”ל[יח], הרמב”ם היה מחנך כלל ישראלי ובתור שכזה השמיט מהלכותיו דברים מסתוריים או על גבול המסתורי שכן אלה מהווים סכנה לציבור הגדול הכללי.לעומתה החסידות פרסמה ברבים  דברי קבלה  דבר שגרם שגדולים מישראל הסתייגו בשל כך מהחסידות ואף התנגדו לה.

טו.        ואף ב“שולחן ערוך” נפסקו הלכות המעידות על מציאות שדים.דוגמא ראשונה[יט]:”שמעו קול שאומר איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם,משיאין את אשתו,ואם שמעו קול זה בשדה או בבור או בחורבה,אין משיאין על פי אותו קול דחיישינן שמא שד הוא”.דוגמא נוספת[כ]:”וכן מי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי,ופירש שמו ושם אשתו שם עירו ושם עירה הרי אלו יכתבו לה…וי”א דהני מילי שראו לו דמות אדם וחזו ליה נמי בבואה דבבואה .הא לאו הכי חיישינן שמא שד הוא”.ועוד דוגמא[כא]:”לשאול מן השד,מה שמותר בחול ,מותר בשבת”.

לסיכום:

         א.         השדים מוזכרים בגמרא כקיימים במציאות.

         ב.         אמנם הרמב”ם לא הזכיר בכתביו ופסקיו את מציאותם ונראה שהייתה לו סיבה חינוכית לכך.

          ג.          בשולחן ערוך נפסקו הלכות המראות שיש במציאות שדים.

 

[א] בראשית רבה ה’ ז’.

[ב] בבלי מסכת פסחים דף ק”י ע”א ועיין עירובין דף מ”ג ע”א

[ג] בבלי מסכת יבמות קכ”ב ע”א.

[ד] חגיגה ט”ז ע”א.

[ה] ח”א סימן תי”ג.

[ו] על שמואל א’ כ”ח/24 .

[ז] ויקרא פי”ז/7 .

[ח] על דברים פי”ח/3 .

[ט] מאמר ה’ אות י”ד.

[י] ספר המדע הלכות ע”ז פי”א הלט”ז.,וכן בספר המצות ל”ת –ל”א וכן בספר מורה נבוכים חלק שלישי פל”ז,ובפירוש המשנה מסכת ע”ז פרק ד’.

[יא] בספר המדע הלכות ע”ז פי”א הלט”ז שצויינו לעיל.

[יב] יו”ד סימן קע”ט ס”ק י”ג.

[יג] פרשת שופטים פי”ח פסוק ט’.

[יד] פירוש הרמב”ן לחומש שמות פ”ז פסוק י”א בעניין הלהטים של חרטומי פרעה.

[טו] סימן רפ”ב.

[טז] מצווה ס”ב.

[יז] בנו של הראי”ה קוק זצ”ל ראש ישיבת מרכז הרב,י-ם ת”ו.

[יח] ראש ישיבת מרכז הרב דאז,שיחות הרצב”י למו”ר הגר”ש אבינר שליט”א פרשת וישלח סדרה ב’ תשל”ד.

[יט] שו”ע אבן העזר סימן י”ז סעיף י’ על פי גמרא ביבמות דף קכ”ב ע”א.

[כ] שו”ע אבן העזר סימן קמ”א סעיף י”ט על פי יבמות שם.

[כא] שו”ע אורח חים סימן ש”ז סעיף י”ח.

מידע על הכותב

סיפורים קשורים

השאר תשובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *